פרק 22: יאללה, ניכנס (فات / فوت)

פותחים את نفوت מסוף הפרק הקודם: כניסה למקום, הזמנה ביחיד וברבים, הטיות ההווה, עבר ועתיד, וסיפור בתוך בית הקפה.

ערבית | תעתיק עברי | משמעות

השורש והצורות

فات

פַאת

הוא נכנס (עבר)

أنا بفوت

אַנַא בַּפוּת

אני נכנס (הווה)

فوت

פוּת

היכנס (לגבר)

הזמנה להיכנס

تفضّل، فوت.

תְפַדַּל, פוּת.

בבקשה, היכנס (לגבר).

تفضّلي، فوتي.

תְפַדַּלִי, פוּתִי.

בבקשה, היכנסי (לאישה).

تفضّلوا، فوتوا.

תְפַדַּלוּ, פוּתוּ.

בבקשה, היכנסו (לקבוצה).

ההווה בכל הגופים

أنا بفوت

אַנַא בַּפוּת

אני נכנס (גבר או אישה)

إنت بتفوت

אִנְתֶ בְּתְפוּת

אתה נכנס

إنتِ بتفوتي

אִנְתִ בְּתְפוּתִי

את נכנסת

هو بيفوت

הֻוֶּה בְּיִפוּת

הוא נכנס

هي بتفوت

הִיֶּה בְּתְפוּת

היא נכנסת

إحنا منفوت

אִחְנַא מְנְפוּת

אנחנו נכנסים

إنتو بتفوتوا

אִנְתוּ בְּתְפוּתוּ

אתם נכנסים

هم بيفوتوا

הֻמֶּה בְּיִפוּתוּ

הם / הן נכנסים

הקשר, עבר ועתיד

أنا بفوت هون كل يوم.

אַנַא בַּפוּת הוֹן כֻּלּ יוֹם.

אני נכנס לכאן כל יום.

أنا فتت.

אַנַא פֻתּ.

אני נכנסתי.

رح أفوت.

רַח אַפוּת.

אני אכנס.

رح نفوت.

רַח נְפוּת.

אנחנו ניכנס.

فات عالقهوة.

פַאת עַלְאַהְוֶה.

הוא נכנס לבית הקפה.

חמש שורות לתרגול

تفضّل، فوت.

תְפַדַּל, פוּת.

בבקשה, היכנס.

تفضّلي، فوتي.

תְפַדַּלִי, פוּתִי.

בבקשה, היכנסי.

إحنا منفوت عالقهوة.

אִחְנַא מְנְפוּת עַלְאַהְוֶה.

אנחנו נכנסים לבית הקפה.

أنا ما بفوت اليوم.

אַנַא מַא בַּפוּת אִלְיוֹם.

אני לא נכנס היום.

يلا، نفوت.

יַאלְלַא, נְפוּת.

יאללה, ניכנס.

הסיפור בתוך בית הקפה

أنا وصاحبي عند باب القهوة.

אַנַא וּסַאחְבִּי עִנְד בַּאבּ אִלְאַהְוֶה.

אני והחבר שלי ליד הדלת של בית הקפה.

هو بيقول: "يلا، نفوت."

הֻוֶּה בְּיִאוּל: "יַאלְלַא, נְפוּת."

הוא אומר: "יאללה, ניכנס."

إحنا منفوت عالقهوة.

אִחְנַא מְנְפוּת עַלְאַהְוֶה.

אנחנו נכנסים לבית הקפה.

الزلمة بيقول: "تفضّلوا!"

אִזַּלַמֶה בְּיִאוּל: "תְפַדַּלוּ!"

האיש אומר: "בבקשה!"

بقول له: "شكراً، بدنا قهوة."

בַּאוּל אִלּוֹ: "שֻׁכְּרַן, בִּדְּנַא אַהְוֶה."

אני אומר לו: "תודה, אנחנו רוצים קפה."

هو بيسأل: "قهوة عربيّة؟"

הֻוֶּה בְּיִסְאַל: "אַהְוֶה עַרַבִּיֵּה?"

הוא שואל: "קפה ערבי?"

بقول له: "آه، قهوة عربيّة."

בַּאוּל אִלּוֹ: "אַה, אַהְוֶה עַרַבִּיֵּה."

אני אומר לו: "כן, קפה ערבי."

صاحبي بيقول: "منيح، إحنا هون."

סַאחְבִּי בְּיִאוּל: "מְנִיח, אִחְנַא הוֹן."

החבר שלי אומר: "טוב, אנחנו כאן."

המשפט לדרך

تفضّل، فوت. يلا، نفوت.

תְפַדַּל, פוּת. יַאלְלַא, נְפוּת.

בבקשה, היכנס. יאללה, ניכנס.

فات הוא פועל בבניין הראשון, בשורש פ-ו-ת (ف و ت). היום נתרגל את המשמעות "להיכנס". ואו שבאמצע השורש אינה מופיעה בכל צורה כתובה: فات, بفوت, فتت. בצורת העבר של אני נתרגל פֻתּ, עם ת כפולה; יש הבדלי הגייה מקומיים.

בהווה: אני בַּפוּת; הוא בְּיִפוּת לפי מוסכמת بي-/בְּיִ- של הסדרה. בפלסטינית נשמעת גם בִּפוּת להוא. אחרי رح נשתמש בצורה ללא בּ של ההווה. גם בהצעה يلا، نفوت משתמשים בנְפוּת, אך זו הצעה משותפת, לא משפט עם رح שנמחקה ממנו.

تفضّل היא הזמנה, למשל להיכנס, לשבת או לקחת משהו. כאן היא פנייה לגבר; تفضّلي לאישה, تفضّلوا לקבוצה. قهوة היא גם קפה וגם בית קפה, לפי ההקשר. בתעתיק ق נהגית כא עירונית.

בהגשת אדם ח'ורי | آدم خوري.

פרק 21: חכה רגע (استنّى)

אחרי שהגענו, מחכים לחבר. בקשה ביחיד וברבים, הטיות ההווה של استنّى, עבר ועתיד בגוף אני, וסיפור ליד בית הקפה.

ערבית | תעתיק עברי | משמעות

מבקשים לחכות

استنّى

אִסְתַנַּא

חכה (לגבר)

استنّي

אִסְתַנִּי

חכי (לאישה)

استنّوا

אִסְתַנּוּ

חכו (לקבוצה)

استنّى شوي، لو سمحت.

אִסְתַנַּא שְוַי, לַו סַמַחְת.

חכה קצת, בבקשה (לגבר).

ההווה בכל הגופים

أنا بستنّى

אַנַא בַּסְתַנַּא

אני מחכה (גבר או אישה)

إنت بتستنّى

אִנְתֶ בְּתִסְתַנַּא

אתה מחכה

إنتِ بتستنّي

אִנְתִ בְּתִסְתַנִּי

את מחכה

هو بيستنّى

הֻוֶּה בְּיִסְתַנַּא

הוא מחכה

هي بتستنّى

הִיֶּה בְּתִסְתַנַּא

היא מחכה

إحنا منستنّى

אִחְנַא מְנִסְתַנַּא

אנחנו מחכים

إنتو بتستنّوا

אִנְתוּ בְּתִסְתַנּוּ

אתם מחכים

هم بيستنّوا

הֻמֶּה בְּיִסְתַנּוּ

הם / הן מחכים

עבר, עתיד ושלילה

أنا استنّيت.

אַנַא אִסְתַנֵּית.

אני חיכיתי.

رح أستنّى.

רַח אַסְתַנַּא.

אני אחכה.

أنا ما بستنّى اليوم.

אַנַא מַא בַּסְתַנַּא אִלְיוֹם.

אני לא מחכה היום.

أنا بستنّى الباص.

אַנַא בַּסְתַנַּא אִלְבַּאס.

אני מחכה לאוטובוס.

חמש שורות לתרגול

استنّى شوي.

אִסְתַנַּא שְוַי.

חכה קצת.

استنّي شوي.

אִסְתַנִּי שְוַי.

חכי קצת.

إحنا منستنّى الباص.

אִחְנַא מְנִסְתַנַּא אִלְבַּאס.

אנחנו מחכים לאוטובוס.

أنا استنّيت هون.

אַנַא אִסְתַנֵּית הוֹן.

אני חיכיתי כאן.

رح أستنّى خمس دقايق.

רַח אַסְתַנַּא חַ'מְס דַאַאיֶק.

אני אחכה חמש דקות.

הסיפור ליד בית הקפה

أنا عند القهوة، وصاحبي جاي.

אַנַא עִנְד אִלְאַהְוֶה, וּסַאחְבִּי גַ'אי.

אני ליד בית הקפה, והחבר שלי בדרך.

هو بيسألني: "وصلت؟"

הֻוֶּה בְּיִסְאַלְנִי: "וְסִלְת?"

הוא שואל אותי: "הגעת?"

بقول له: "آه، أنا وصلت."

בַּאוּל אִלּוֹ: "אַה, אַנַא וְסִלְת."

אני אומר לו: "כן, אני הגעתי."

هو بيقول: "استنّى شوي، لو سمحت."

הֻוֶּה בְּיִאוּל: "אִסְתַנַּא שְוַי, לַו סַמַחְת."

הוא אומר: "חכה קצת, בבקשה."

بقول له: "منيح، رح أستنّى خمس دقايق."

בַּאוּל אִלּוֹ: "מְנִיח, רַח אַסְתַנַּא חַ'מְס דַאַאיֶק."

אני אומר לו: "טוב, אני אחכה חמש דקות."

بعد خمس دقايق، صاحبي بيوصل.

בַּעְד חַ'מְס דַאַאיֶק, סַאחְבִּי בְּיוּסַל.

אחרי חמש דקות, החבר שלי מגיע.

هو بيقول: "شكراً!"

הֻוֶּה בְּיִאוּל: "שֻׁכְּרַן!"

הוא אומר: "תודה!"

بقول له: "يلا، نفوت."

בַּאוּל אִלּוֹ: "יַאלְלַא, נְפוּת."

אני אומר לו: "יאללה, ניכנס."

המשפט לדרך

استنّى شوي، لو سمحت.

אִסְתַנַּא שְוַי, לַו סַמַחְת.

חכה קצת, בבקשה (לגבר).

הנ הכפולה מסומנת בשדה בערבית (نّ) ובדגש בתעתיק. נתרגל את הפועל כמילה שלמה: בציווי אִסְתַנַּא, בהווה של אני בַּסְתַנַּא, בעבר אִסְתַנֵּית, ואחרי رح אַסְתַנַּא. בפלסטינית נשמעת גם בִּסְתַנַּא להוא, ובִּסְתַנּוּ להם/הן; כאן נכתב بي- ונשמור בְּיִ- כמוסכמת הסדרה. יש הבדלי הגייה וכתיב מקומיים.

מחכים לדבר או לאדם בלי להעתיק אוטומטית את ל של העברית: بستنّى الباص. הבקשה لو سمحت כאן מופנית לגבר. בית הקפה הוא قهوة; ההקשר מבהיר שמדובר במקום ולא במשקה.

בהגשת אדם ח'ורי | آدم خوري.

פרק 20: הגעתי (وصلت)

אחרי "אני בדרך", מגיעים ליעד. השורש ו-ס-ל (و ص ل), הטיות העבר של وصل, "עוד לא הגעתי", והווה ועתיד עם הקשר.

ערבית | תעתיק עברי | משמעות

מהדרך אל ההגעה

أنا جاي.

אַנַא גַ'אי.

אני בדרך.

أنا وصلت.

אַנַא וְסִלְת.

אני הגעתי.

העבר בכל הגופים

أنا وصلت

אַנַא וְסִלְת

אני הגעתי (גבר או אישה)

إنت وصلت

אִנְתֶ וְסִלְת

אתה הגעת

إنتِ وصلتي

אִנְתִ וְסִלְתִי

את הגעת

هو وصل

הֻוֶּה וִסִל

הוא הגיע

هي وصلت

הִיֶּה וִסְלַת

היא הגיעה

إحنا وصلنا

אִחְנַא וְסִלְנַא

אנחנו הגענו

إنتو وصلتو

אִנְתוּ וְסִלְתוּ

אתם הגעתם

هم وصلو

הֻמֶּה וִסְלוּ

הם / הן הגיעו

הווה, עתיד ושלילה

أنا بوصل هون كل يوم.

אַנַא בַּוְסַל הוֹן כֻּלּ יוֹם.

אני מגיע לכאן כל יום.

رح أوصل بعد خمس دقايق.

רַח אַוְסַל בַּעְד חַ'מְס דַאַאיֶק.

אני אגיע בעוד חמש דקות.

لسا ما وصلت.

לִסַּה מַא וְסִלְת.

עוד לא הגעתי.

חמש שורות לתרגול

أنا وصلت عالقهوة.

אַנַא וְסִלְת עַלְאַהְוֶה.

אני הגעתי לבית הקפה.

إنتِ وصلتي؟

אִנְתִ וְסִלְתִי?

את הגעת?

إحنا وصلنا.

אִחְנַא וְסִלְנַא.

אנחנו הגענו.

لسا ما وصلت.

לִסַּה מַא וְסִלְת.

עוד לא הגעתי.

رح أوصل بعد خمس دقايق.

רַח אַוְסַל בַּעְד חַ'מְס דַאַאיֶק.

אני אגיע בעוד חמש דקות.

הסיפור ליד בית הקפה

صاحبي عند القهوة، وأنا جاي.

סַאחְבִּי עִנְד אִלְאַהְוֶה, וּאַנַא גַ'אי.

החבר שלי ליד בית הקפה, ואני בדרך.

هو بيسألني: "وصلت؟"

הֻוֶּה בְּיִסְאַלְנִי: "וְסִלְת?"

הוא שואל אותי: "הגעת?"

بقول له: "لسا ما وصلت."

בַּאוּל אִלּוֹ: "לִסַּה מַא וְסִלְת."

אני אומר לו: "עוד לא הגעתי."

بقول له: "رح أوصل بعد خمس دقايق."

בַּאוּל אִלּוֹ: "רַח אַוְסַל בַּעְד חַ'מְס דַאַאיֶק."

אני אומר לו: "אני אגיע בעוד חמש דקות."

بعد خمس دقايق، بوصل عالقهوة.

בַּעְד חַ'מְס דַאַאיֶק, בַּוְסַל עַלְאַהְוֶה.

אחרי חמש דקות, אני מגיע לבית הקפה.

بقول له: "أنا وصلت. وينك؟"

בַּאוּל אִלּוֹ: "אַנַא וְסִלְת. וֵינַכּ?"

אני אומר לו: "אני הגעתי. איפה אתה?"

هو بيقول: "أنا هون، عند الباب."

הֻוֶּה בְּיִאוּל: "אַנַא הוֹן, עִנְד אִלְבַּאבּ."

הוא אומר: "אני כאן, ליד הדלת."

بقول له: "منيح، أنا شايفك."

בַּאוּל אִלּוֹ: "מְנִיח, אַנַא שַׁאיִפַכּ."

אני אומר לו: "טוב, אני רואה אותך."

המשפט לדרך

أنا جاي. أنا وصلت.

אַנַא גַ'אי. אַנַא וְסִלְת.

אני בדרך. אני הגעתי.

وصل הוא פועל בבניין הראשון, בשורש ו-ס-ל. ص נהגית כס עמוקה; בתעתיק כאן היא ס. האות תא בסוף وصلت אינה מספיקה לבדה כדי לזהות מי הגיע: אני ואתה: שניהם וְסִלְת. היא: וִסְלַת. את: וְסִלְתִי. אישה שמדברת על עצמה אומרת וְסִלְת.

בפלסטינית יש הבדלי הגייה מקומיים. כאן נתרגל וִסִל בעבר, בַּוְסַל בהווה של אני, ו־אַוְסַל אחרי رح. בדַאַאיֶק הא מייצגת את הגיית ق כא בדיבור עירוני; ق הסופית נשמרת ק. قهوة היא קפה וגם בית קפה; כאן ההקשר הוא המקום.

בהגשת אדם ח'ורי | آدم خوري.

פרק 19: אני בדרך (جاي / جايين)

פותחים את גַ'אי מהפרק הקודם: בדרך, ביחיד וברבים. משווים להווה باجي בתוך הקשר, ושואלים ועונים עם جاي, جاية ו־جايين.

ערבית | תעתיק עברי | משמעות

הרגל לעומת תנועה בדרך, עם הקשר

أنا باجي هون كل يوم.

אַנַא בַּאגִ'י הוֹן כֻּלּ יוֹם.

אני בא לכאן כל יום.

أنا جاي.

אַנַא גַ'אי.

אני בדרך.

הבינוני בכל הגופים

أنا جاي

אַנַא גַ'אי

אני בדרך (גבר)

إنت جاي

אִנְתֶ גַ'אי

אתה בדרך

إنتِ جاية

אִנְתִ גַ'איֵה

את בדרך

هو جاي

הֻוֶּה גַ'אי

הוא בדרך

هي جاية

הִיֶּה גַ'איֵה

היא בדרך

إحنا جايين

אִחְנַא גַ'איִין

אנחנו בדרך

إنتو جايين

אִנְתוּ גַ'איִין

אתם בדרך

هم جايين

הֻמֶּה גַ'איִין

הם / הן בדרך

أنا جاية

אַנַא גַ'איֵה

אני בדרך, אישה

חמש שורות לתרגול

أنا جاي.

אַנַא גַ'אי.

אני בדרך.

هي جاية.

הִיֶּה גַ'איֵה.

היא בדרך.

إحنا جايين عالمسبح.

אִחְנַא גַ'איִין עַלְמַסְבַּח.

אנחנו בדרך לבריכה.

إنت جاي؟

אִנְתֶ גַ'אי?

אתה בדרך?

أنا مش جاي اليوم.

אַנַא מִשׁ גַ'אי אִלְיוֹם.

אני לא בא היום.

שאלה ושלילה

إنتِ جاية؟

אִנְתִ גַ'איֵה?

את בדרך?

من وين جاي؟

מִן וֵין גַ'אי?

מאיפה אתה בא?

أنا ما باجي اليوم.

אַנַא מַא בַּאגִ'י אִלְיוֹם.

אני לא בא היום.

הסיפור בדרך לבריכה

صاحبي عند المسبح، وأنا بالشارع.

סַאחְבִּי עִנְד אִלְמַסְבַּח, וּאַנַא בִּשַּׁארֶע.

החבר שלי ליד הבריכה, ואני ברחוב.

هو بيسألني: "وينك؟"

הֻוֶּה בְּיִסְאַלְנִי: "וֵינַכּ?"

הוא שואל אותי: "איפה אתה?"

بقول له: "أنا جاي، مش بعيد."

בַּאוּל אִלּוֹ: "אַנַא גַ'אי, מִשׁ בַּעִיד."

אני אומר לו: "אני בדרך, לא רחוק."

هو بيسأل: "وأختك جاية كمان؟"

הֻוֶּה בְּיִסְאַל: "וּאֻח'תַכּ גַ'איֵה כַּמַאן?"

הוא שואל: "וגם אחותך באה?"

بقول له: "آه، إحنا جايين عالمسبح."

בַּאוּל אִלּוֹ: "אַה, אִחְנַא גַ'איִין עַלְמַסְבַּח."

אני אומר לו: "כן, אנחנו בדרך לבריכה."

صاحبي بقول: "أنا هون."

סַאחְבִּי בַּאוּל: "אַנַא הוֹן."

החבר שלי אומר: "אני כאן."

بقول له: "منيح، إحنا قريبين."

בַּאוּל אִלּוֹ: "מְנִיח, אִחְנַא אַרִיבִּין."

אני אומר לו: "טוב, אנחנו קרובים."

המשפט לדרך

وينك؟ أنا جاي، مش بعيد.

וֵינַכּ? אַנַא גַ'אי, מִשׁ בַּעִיד.

איפה אתה? אני בדרך, לא רחוק.

جاي הוא בינוני פעיל של הפועל לבוא. בפלסטינית גַ'אי נשמע גם לאישה; בטבלה נתרגל גַ'איֵה, האפשרות שמבחינה בנקבה. גַ'איִין משמש ברבים לגברים ולנשים. אין כאן פועל להיות בהווה. הדוגמאות מפרידות בין הרגל ובין תנועה בדרך, אך זו אינה חלוקה מוחלטת לכל השימושים.

בשלילה נתרגל: ما עם הפועל המוטה (ما باجي), مش עם הבינוני (مش جاي). גם مش باجي אפשרי.

בהגשת אדם ח'ורי | آدم خوري.

פרק 18: באים ומזמינים (أجا / بيجي)

מהשאלה על הבריכה לפועל לבוא: עבר, הווה, עתיד והזמנה להצטרף. מתרגלים باجي, بتيجي, بيجي, ואת تعال / تعالي / تعالوا.

ערבית | תעתיק עברי | משמעות

עבר ועתיד

أجا

אַגַ'א

הוא בא / הגיע

أنا جيت

אַנַא גִ'ית

אני באתי

أنا رح آجي

אַנַא רַח אַאגִ'י

אני אבוא

הווה בכל הגופים

أنا باجي

אַנַא בַּאגִ'י

אני בא

إنت بتيجي

אִנְתֶ בְּתִיגִ'י

אתה בא

إنتِ بتيجي

אִנְתִ בְּתִיגִ'י

את באה

هو بيجي

הֻוֶּה בִּיגִ'י

הוא בא

هي بتيجي

הִיֶּה בְּתִיגִ'י

היא באה

إحنا منيجي

אִחְנַא מְנִיגִ'י

אנחנו באים

إنتو بتيجوا

אִנְתוּ בְּתִיג'וּ

אתם באים

هم بيجوا

הֻמֶּה בִּיג'וּ

הם באים / הן באות

מזמינים להצטרף

تعال

תַעַאל

בוא

تعالي

תַעַאלִי

בואי

تعالوا

תַעַאלוּ

בואו

חמש שורות לתרגול

إنت بتيجي اليوم؟

אִנְתֶ בְּתִיגִ'י אִלְיוֹם?

אתה בא היום?

أنا باجي بكرا.

אַנַא בַּאגִ'י בֻּכְּרַא.

אני בא מחר.

هي ما بتيجي اليوم.

הִיֶּה מַא בְּתִיגִ'י אִלְיוֹם.

היא לא באה היום.

تعال هون.

תַעַאל הוֹן.

בוא לכאן.

تعالوا نحكي شوي.

תַעַאלוּ נִחְכִּי שְׁוַי.

בואו נדבר קצת.

ביטוי ששומעים בשיחה

أنا جاي

אַנַא גַ'אי

אני בא / אני בדרך

הסיפור ליד הבריכה

اليوم أنا عند المسبح.

אִלְיוֹם אַנַא עִנְד אֶלְמַסְבַּח.

היום אני ליד הבריכה.

صاحبي بيسألني: "إنت بتيجي بكرا؟"

סַאחְבִּי בְּיִסְאַלְנִי: "אִנְתֶ בְּתִיגִ'י בֻּכְּרַא?"

החבר שלי שואל אותי: "אתה בא מחר?"

بقول له: "آه، بكرا رح آجي."

בַּאוּל אִלּוֹ: "אַה, בֻּכְּרַא רַח אַאגִ'י."

אני אומר לו: "כן, מחר אבוא."

هو بيسأل: "وأختك بتيجي كمان؟"

הֻוֶּה בְּיִסְאַל: "וּאֻח'תַכּ בְּתִיגִ'י כַּמַאן?"

הוא שואל: "וגם אחותך באה?"

بقول له: "هي ما بتيجي بكرا."

בַּאוּל אִלּוֹ: "הִיֶּה מַא בְּתִיגִ'י בֻּכְּרַא."

אני אומר לו: "היא לא באה מחר."

صاحبي بقول: "تعال، نحكي شوي."

סַאחְבִּי בַּאוּל: "תַעַאל, נִחְכִּי שְׁוַי."

החבר שלי אומר: "בוא, נדבר קצת."

إحنا منحكي عن السباحة.

אִחְנַא מְנִחְכִּי עַן אֶסִּבַּאחַה.

אנחנו מדברים על שחייה.

המשפט לדרך

بكرا رح آجي. تعال نحكي شوي.

בֻּכְּרַא רַח אַאגִ'י. תַעַאל נִחְכִּי שְׁוַי.

מחר אבוא. בוא נדבר קצת.

אחרי رح משתמשים בפועל בלי בּ: رح آجي. בשלילה: ما לפני הפועל המוטה, והבּ נשארת - ما بتيجي. צורות הפנייה לבוא הן تعال, تعالي, تعالوا. גַ'אי הוא בינוני פעיל; ההבדל בינו לבין ההווה יילמד בנפרד.

בהגשת אדם ח'ורי | آدم خوري.

פרק 17: מהשחייה לבריכה (س-ب-ح)

ממשפט על הבריכה למשפחת ס־ב־ח: שחה, שחייה, בריכת שחייה ושחיין. מתרגלים את הפועל בכל הגופים, נוגעים בעבר ובעתיד עם رح, ומבחינים בין בִּרְכֵּה, בריכה, לבין בַּרַכַּה, ברכה.

ערבית | תעתיק עברי | משמעות

משפט הפתיחה, בערבית ספרותית

لماذا لا يجيئون إلى المسبح بعد الظهر؟

לִמַאדַ'א לַא יַגִ'י־אוּנַ אִלַא אַלְמַסְבַּחִ בַּעְדַ אַטֻּ'הְר?

למה הם לא באים לבריכה אחר הצהריים?

בשיחה פלסטינית

ليش ما بيجوا عالمسبح بعد الضهر؟

לֵישׁ מַא בְּיִג'וּ עַלְמַסְבַּח בַּעְד אֶדֻּ'הְר?

למה הם לא באים לבריכה אחר הצהריים?

משפחת ס־ב־ח

سبح

סַבַּח

הוא שחה

سباحة

סִבַּאחַה

שחייה

مسبح

מַסְבַּח

בריכת שחייה

سبّاح

סַבְּבַּאח

שחיין

מַפְעַל: תבנית של שם מקום. مسبح, מקום של שחייה; مكتب, מַכְתַבּ, משרד, במשפחת כתיבה. לא כל מילה שמתחילה במם היא שם מקום.

שתי מילים שחשוב להבחין ביניהן

بِرْكة

בִּרְכֵּה

בריכה

بَرَكَة

בַּרַכַּה

ברכה

מַסְבַּח זכר; בִּרְכֵּה נקבה. בִּרְכֵּה מקבילה לבריכה בעברית, ובַּרַכַּה לברכה.

مسبح كبير

מַסְבַּח כְּבִּיר

בריכה גדולה

بركة كبيرة

בִּרְכֵּה כְּבִּירֵה

בריכה גדולה

הווה בכל הגופים

أنا بسبح

אַנַא בִּסְבַּח

אני שוחה

إنت بتسبح

אִנְתֶ בְּתִסְבַּח

אתה שוחה

إنتِ بتسبحي

אִנְתִ בְּתִסְבַּחִי

את שוחה

هو بيسبح

הֻוֶּה בְּיִסְבַּח

הוא שוחה

هي بتسبح

הִיֶּה בְּתִסְבַּח

היא שוחה

إحنا منسبح

אִחְנַא מְנִסְבַּח

אנחנו שוחים

إنتو بتسبحوا

אִנְתוּ בְּתִסְבַּחוּ

אתם שוחים

هم بيسبحوا

הֻמֶּה בְּיִסְבַּחוּ

הם / הן שוחים / שוחות

עבר, הווה והמשך עם رح

مبارح سبحت.

מְבַּארֶח סְבַּחְת.

אתמול שחיתי.

اليوم أنا بسبح.

אִלְיוֹם אַנַא בִּסְבַּח.

היום אני שוחה.

بكرا رح أسبح.

בֻּכְּרַא רַח אַסְבַּח.

מחר אשחה.

אחרי رح, بدنا וגם بيعرف משתמשים כאן בפועל בלי בּ של ההווה.

חמש שורות לתרגול

وين المسبح؟

וֵין אֶלְמַסְבַּח?

איפה הבריכה?

المسبح هون.

אֶלְמַסְבַּח הוֹן.

הבריכה כאן.

أنا بسبح بالمسبح.

אַנַא בִּסְבַּח בִּלְמַסְבַּח.

אני שוחה בבריכה.

هو بيعرف يسبح.

הֻוֶּה בְּיִעְרַף יִסְבַּח.

הוא יודע לשחות.

إحنا بدنا نسبح بكرا.

אִחְנַא בִּדְנַא נִסְבַּח בֻּכְּרַא.

אנחנו רוצים לשחות מחר.

הסיפור ליד הבריכה

اليوم أنا مع صاحبي عند المسبح.

אִלְיוֹם אַנַא מַע סַאחְבִּי עִנְד אֶלְמַסְבַּח.

היום אני עם החבר שלי ליד הבריכה.

هو بيسألني: "بتعرف تسبح؟"

הֻוֶּה בְּיִסְאַלְנִי: "בְּתִעְרַף תִסְבַּח?"

הוא שואל אותי: "אתה יודע לשחות?"

بقول له: "آه، بعرف أسبح."

בַּאוּל אִלּוֹ: "אַה, בַּעְרַף אַסְבַּח."

אני אומר לו: "כן, אני יודע לשחות."

هو بيسبح بالمسبح، وأنا بسبح معه.

הֻוֶּה בְּיִסְבַּח בִּלְמַסְבַּח, וּאַנַא בִּסְבַּח מַעוֹ.

הוא שוחה בבריכה, ואני שוחה איתו.

بعد السباحة، إحنا منحكي شوي.

בַּעְד אֶסִּבַּאחַה, אִחְנַא מְנִחְכִּי שְׁוַי.

אחרי השחייה, אנחנו מדברים קצת.

صاحبي بيسأل: "بكرا منسبح كمان؟"

סַאחְבִּי בְּיִסְאַל: "בֻּכְּרַא מְנִסְבַּח כַּמַאן?"

החבר שלי שואל: "מחר נשחה שוב?"

بقول له: "آه، بعد الضهر."

בַּאוּל אִלּוֹ: "אַה, בַּעְד אֶדֻּ'הְר."

אני אומר לו: "כן, אחר הצהריים."

המשפט לדרך

أنا بعرف أسبح، وبكرا رح أسبح بالمسبح.

אַנַא בַּעְרַף אַסְבַּח, וּבֻּכְּרַא רַח אַסְבַּח בִּלְמַסְבַּח.

אני יודע לשחות, ומחר אשחה בבריכה.

בהגשת אדם ח'ורי | آدم خوري.

פרק 16: שואלים איפה (وين)

לומדים לשאול איפה משהו נמצא ולענות בקצרה. מתרגלים את وين, מחברים هون و־هناك, ומוסיפים قريب و־مش بعيد בתשובה קצרה.

הליווי הכתוב לפרק

ערבית | תעתיק עברי | משמעות

העיקרון

وين

וֵין

איפה

هون

הוֹן

כאן

هناك

הֻנַאכּ

שם

قريب

אַרִיבּ

קרוב

بعيد

בַּעִיד

רחוק

مش بعيد

מִשׁ בַּעִיד

לא רחוק

وين שואלת איפה. هون פירושו כאן, ו־هناك פירושו שם. قريب קרוב و־بعيد רחוק. במשפט שלילי עם מילת תיאור משתמשים ב־مش, כמו مش بعيد, לא רחוק.

חמש שורות לתרגול

وين البيت؟

וֵין אֶלְבֵּית?

איפה הבית?

البيت هون.

אֶלְבֵּית הוֹן.

הבית כאן.

وين الشارع؟

וֵין אֶשַּׁארֶע?

איפה הרחוב?

الشارع هناك.

אֶשַּׁארֶע הֻנַאכּ.

הרחוב שם.

المحلّ مش بعيد.

אֶלְמַחַלּ מִשׁ בַּעִיד.

המקום לא רחוק.

שאלה ותשובה

وين البيت؟

וֵין אֶלְבֵּית?

איפה הבית?

البيت هون.

אֶלְבֵּית הוֹן.

הבית כאן.

وين الشارع؟

וֵין אֶשַּׁארֶע?

איפה הרחוב?

الشارع هناك.

אֶשַּׁארֶע הֻנַאכּ.

הרחוב שם.

وين المحلّ؟

וֵין אֶלְמַחַלּ?

איפה המקום?

المحلّ قريب.

אֶלְמַחַלּ אַרִיבּ.

המקום קרוב.

وين بيت صاحبي؟

וֵין בֵּית סַאחְבִּי?

איפה הבית של החבר שלי?

بيت صاحبي مش بعيد.

בֵּית סַאחְבִּי מִשׁ בַּעִיד.

הבית של החבר שלי לא רחוק.

בשאלה עם وين אפשר לענות במילה אחת: هون, כאן, או هناك, שם. אפשר גם להוסיף قريب, קרוב, או مش بعيد, לא רחוק.

מילים לסיפור

البيت

אֶלְבֵּית

הבית

الشارع

אֶשַּׁארֶע

הרחוב

الطريق

אֶטַּרִיק

הדרך

הסיפור ברחוב הקרוב

اليوم أنا مع صاحبي بالشارع.

אִלְיוֹם אַנַא מַע סַאחְבִּי בִּשַּׁארֶע.

היום אני עם החבר שלי ברחוב.

هو بيسألني: "وين المحلّ؟"

הֻוֶּה בְּיִסְאַלְנִי: "וֵין אֶלְמַחַלּ?"

הוא שואל אותי: "איפה המקום?"

بقول له: "هون، قريب."

בַּאוּל אִלּוֹ: "הוֹן, אַרִיבּ."

אני אומר לו: "כאן, קרוב."

هو بيسأل: "وين البيت؟"

הֻוֶּה בְּיִסְאַל: "וֵין אֶלְבֵּית?"

הוא שואל: "איפה הבית?"

بقول له: "هناك، مش بعيد."

בַּאוּל אִלּוֹ: "הֻנַאכּ, מִשׁ בַּעִיד."

אני אומר לו: "שם, לא רחוק."

هلأ إحنا منعرف الطريق.

הַלַּא אִחְנַא מְנִעְרַף אֶטַּרִיק.

עכשיו אנחנו יודעים את הדרך.

המשפט לדרך

وين البيت؟ هناك، مش بعيد.

וֵין אֶלְבֵּית? הֻנַאכּ, מִשׁ בַּעִיד.

איפה הבית? שם, לא רחוק.

בהגשת אדם ח'ורי | آدم خوري.

לומדים לומר "אני יודע", "אני מכיר" וגם "אני לא יודע". מתרגלים את عرف, שואלים איפה בית הקפה, ומגלים שלא חייבים לדעת כדי להתחיל שיחה.

הליווי הכתוב לפרק

ערבית | תעתיק עברי | משמעות

העיקרון

عرف

עִרִף

ידע; נודע לו

بعرف

בַּעְרַף

אני יודע; אני מכיר

ما بعرف

מַא בַּעְרַף

אני לא יודע; אני לא מכיר

عرفت

עְרִפְת

ידעתי; גיליתי, לפי ההקשר

رح أعرف

רַח אַעְרַף

אדע; אגלה

معروف

מַעְרוּף

מוכר; ידוע

عرف משמש לידיעה וגם להיכרות, לפי ההקשר. בעבר, عرفت יכולה לתאר גילוי של מידע. ما לפני بعرف יוצרת "אני לא יודע". אחרי رح משתמשים ב־أعرف, בלי ב של ההווה.

חמש שורות לתרגול

أنا بعرف هالمحلّ.

אַנַא בַּעְרַף הַלְמַחַלּ.

אני מכיר את המקום הזה.

إنتِ بتعرفي وين القهوة؟

אִנְתִ בְּתִעְרַפִי וֵין אֶלְאַהְוֶה?

את יודעת איפה בית הקפה?

ما بعرف، بس رح أسأل.

מַא בַּעְרַף, בַּס רַח אַסְאַל.

אני לא יודע, אבל אשאל.

عرفت وين المحلّ.

עְרִפְת וֵין אֶלְמַחַלּ.

גיליתי איפה המקום.

رح أعرف بكرا.

רַח אַעְרַף בֻּכְּרַא.

אדע מחר.

הטיות: הווה

أنا بعرف

אַנַא בַּעְרַף

אני יודע

إنتَ بتعرف

אִנְתַ בְּתִעְרַף

אתה יודע

إنتِ بتعرفي

אִנְתִ בְּתִעְרַפִי

את יודעת

هو بيعرف

הֻוֶּה בְּיִעְרַף

הוא יודע

هي بتعرف

הִיֶּה בְּתִעְרַף

היא יודעת

إحنا منعرف

אִחְנַא מְנִעְרַף

אנחנו יודעים

إنتوا بتعرفوا

אִנְתוּ בְּתִעְרַפוּ

אתם יודעים

هم بيعرفوا

הֻמֶּה בְּיִעְרַפוּ

הם/הן יודעים/ות

בדיבור העירוני שאנחנו מתרגלים כאן, هم / הֻמֶּה משמש גם להם וגם להן. بتعرفوا משמשת גם לאתן. עבור אנחנו: منعرف / מְנִעְרַף.

מילים לסיפור

الجواب

אֶלְגַ׳וַאבּ

התשובה

الطريق

אֶטַּרִיק

הדרך

הסיפור בדרך לבית הקפה

اليوم أنا بالشارع مع صاحبي.

אִלְיוֹם אַנַא בִּשַּׁארֶע מַע סַאחְבִּי.

היום אני ברחוב עם החבר שלי.

هو بيسألني: "بتعرف وين القهوة؟"

הֻוֶּה בְּיִסְאַלְנִי: "בְּתִעְרַף וֵין אֶלְאַהְוֶה?"

הוא שואל אותי: "אתה יודע איפה בית הקפה?"

بقول له: "ما بعرف، بس رح أسأل."

בַּאוּל אִלּוֹ: "מַא בַּעְרַף, בַּס רַח אַסְאַל."

אני אומר לו: "אני לא יודע, אבל אשאל."

بنسأل، ومنسمع الجواب.

בְּנִסְאַל, וּמְנִסְמַע אֶלְגַ׳וַאבּ.

אנחנו שואלים, ומקשיבים לתשובה.

هلق عرفت وين المحلّ.

הַלַּא עְרִפְת וֵין אֶלְמַחַלּ.

עכשיו גיליתי איפה המקום.

بكرا رح أعرف الطريق.

בֻּכְּרַא רַח אַעְרַף אֶטַּרִיק.

מחר אדע את הדרך.

המשפט לדרך

ما بعرف، بس رح أسأل

מַא בַּעְרַף, בַּס רַח אַסְאַל

אני לא יודע, אבל אשאל

בהגשת אדם ח'ורי | آدم خوري.

אחרי שלמדנו להבין ולדבר, לומדים גם להקשיב. מתרגלים את השורש س م ع, ומבדילים בין הקשבה בדרך כלל לבין "אני שומע אותך עכשיו".

הליווי הכתוב לפרק

ערבית | תעתיק עברי | משמעות

העיקרון

سمع

סִמִע

שמע (בסיס הפועל, עבר)

بسمع

בַּסְמַע

אני שומע; אני מקשיב

سمعت

סְמִעְת

שמעתי

رح أسمع

רַח אַסְמַע

אשמע; אקשיב

سامع

סַאמִע

שומע (כרגע)

سامعة

סַאמְעַה

שומעת (כרגע)

השורש س م ع מקביל לשורש העברי ש.מ.ע. המילה بسمع משמשת לשמיעה או להקשבה, לפי ההקשר. בשיחה על מה ששומעים עכשיו נפוצה גם سامع, ובנקבה سامعة. אלה אינן צורות עבר.

חמש שורות לתרגול

أنا بسمع عربي كلّ يوم.

אַנַא בַּסְמַע עַרַבִּי כֻּלּ יוֹם.

אני מקשיב לערבית כל יום.

إنتِ بتسمعي موسيقى؟

אִנְתִ בְּתִסְמַעִי מוּסִיקַא?

את מקשיבה למוזיקה?

سمعت صوت بالشارع.

סְמִעְת סוֹת בִּשַּׁארֶע.

שמעתי קול ברחוב.

رح أسمع كمان مرّة.

רַח אַסְמַע כַּמַאן מַרַּה.

אקשיב עוד פעם.

أنا سامعك.

אַנַא סַאמְעַכּ.

אני שומע אותך. (פנייה לגבר)

أنا سامعة.

אַנַא סַאמְעַה.

אני שומעת. (דוברת)

הטיות: הווה

أنا بسمع

אַנַא בַּסְמַע

אני שומע

إنتَ بتسمع

אִנְתַ בְּתִסְמַע

אתה שומע

إنتِ بتسمعي

אִנְתִ בְּתִסְמַעִי

את שומעת

هو بيسمع

הֻוֶּה בְּיִסְמַע

הוא שומע

هي بتسمع

הִיֶּה בְּתִסְמַע

היא שומעת

إحنا منسمع

אִחְנַא מְנִסְמַע

אנחנו שומעים

إنتوا بتسمعوا

אִנְתוּ בְּתִסְמַעוּ

אתם / אתן שומעים / שומעות

هم بيسمعوا

הֻמֶּה בְּיִסְמַעוּ

הם / הן שומעים / שומעות

בדיבור העירוני שאנחנו מתרגלים כאן, هم / הֻמֶּה משמש גם להם וגם להן. بتسمعوا משמשת גם לאתן. עבור אנחנו: منسمع / מְנִסְמַע.

הסיפור בבית הקפה

اليوم أنا بالقهوة مع صاحبي.

אִלְיוֹם אַנַא בִּלְאַהְוֶה מַע סַאחְבִּי.

היום אני בבית הקפה עם החבר שלי.

هو بيحكي، وأنا بسمع.

הֻוֶּה בְּיִחְכִּי, וְאַנַא בַּסְמַע.

הוא מדבר, ואני מקשיב.

سمعت صوت بالشارع.

סְמִעְת סוֹת בִּשַּׁארֶע.

שמעתי קול ברחוב.

هو بيسألني: "سامعني؟"

הֻוֶּה בְּיִסְאַלְנִי: "סַאמִעְנִי?"

הוא שואל אותי: "אתה שומע אותי?"

بقول له: "سامعك، بس ما فهمت."

בַּאוּל אִלּוֹ: "סַאמְעַכּ, בַּס מַא פְהִמְת."

אני אומר לו: "אני שומע אותך, אבל לא הבנתי."

هو بيحكي شوي شوي، وأنا بفهم.

הֻוֶּה בְּיִחְכִּי שְׁוַי שְׁוַי, וְאַנַא בַּפְהַם.

הוא מדבר לאט לאט, ואני מבין.

המשפט לדרך

أنا سامعك

אַנַא סַאמְעַכּ

אני שומע אותך. (פנייה לגבר)

בהגשת אדם ח'ורי | آدم خوري.

מבינים קצת, ועכשיו גם מדברים קצת. מתרגלים את حكى, שואלים "אתה מדבר ערבית?", וממשיכים את השיחה בבית הקפה.

הליווי הכתוב לפרק

ערבית | תעתיק עברי | משמעות

העיקרון

حكى

חַכַּא

דיבר

بحكي

בַּחְכִּי

אני מדבר

حكيت

חַכֵּית

דיברתי

رح أحكي

רַח אַחְכִּי

אדבר

مع

מַע

עם

عن

עַן

על; בנושא

בפועל הזה: بتحكي משמשת גם לפנייה לגבר וגם לפנייה לאישה - הצורה כבר מסתיימת בצליל אִי, אז לא מוסיפים סיומת נקבה. (שונה מ־בְּתִפְהַם / בְּתִפְהַמִי בפרק הקודם.) مع = עם; عن = על או בנושא.

חמש שורות לתרגול

أنا بحكي عربي شوي.

אַנַא בַּחְכִּי עַרַבִּי שְׁוַי.

אני מדבר קצת ערבית.

إنتَ بتحكي عربي؟

אִנְתַ בְּתִחְכִּי עַרַבִּי?

אתה מדבר ערבית?

إنتِ بتحكي عربي؟

אִנְתִ בְּתִחְכִּי עַרַבִּי?

את מדברת ערבית?

إحنا منحكي سوا.

אִחְנַא מְנִחְכִּי סַוַא.

אנחנו מדברים יחד.

رح أحكي مع صاحبي بكرا.

רַח אַחְכִּי מַע סַאחְבִּי בֻּכְּרַא.

אדבר עם החבר שלי מחר.

הטיות: הווה

أنا بحكي

אַנַא בַּחְכִּי

אני מדבר

إنتَ بتحكي

אִנְתַ בְּתִחְכִּי

אתה מדבר

إنتِ بتحكي

אִנְתִ בְּתִחְכִּי

את מדברת

هو بيحكي

הֻוֶּה בְּיִחְכִּי

הוא מדבר

هي بتحكي

הִיֶּה בְּתִחְכִּי

היא מדברת

إحنا منحكي

אִחְנַא מְנִחְכִּי

אנחנו מדברים

إنتوا بتحكوا

אִנְתוּ בְּתִחְכּוּ

אתם מדברים

هم بيحكوا

הֻמֶּה בְּיִחְכּוּ

הם מדברים

هم بيحكوا

הֻמֶּה בְּיִחְכּוּ

הן מדברות

בדיבור העירוני שאנחנו מתרגלים כאן, هم / הֻמֶּה משמש גם להם וגם להן. بتحكوا משמשת גם לאתן. עבור אנחנו: منحكي / מְנִחְכִּי.

הסיפור בבית הקפה

اليوم أنا بالقهوة مع صاحبي.

אִלְיוֹם אַנַא בִּלְאַהְוֶה מַע סַאחְבִּי.

היום אני בבית הקפה עם החבר שלי.

هو بيسألني: "بتحكي عربي؟"

הֻוֶּה בְּיִסְאַלְנִי: "בְּתִחְכִּי עַרַבִּי?"

הוא שואל אותי: "אתה מדבר ערבית?"

بقول له: "بحكي شوي، وبفهم شوي."

בַּאוּל אִלּוֹ: "בַּחְכִּי שְׁוַי, וּבַּפְהַם שְׁוַי."

אני אומר לו: "אני מדבר קצת, ומבין קצת."

هو بيحكي شوي شوي، وأنا بحكي معه.

הֻוֶּה בְּיִחְכִּי שְׁוַי שְׁוַי, וְאַנַא בַּחְכִּי מַעוֹ.

הוא מדבר לאט לאט, ואני מדבר איתו.

إحنا منحكي عن البحر وعن البسّة.

אִחְנַא מְנִחְכִּי עַן אֶלְבַּחְר וְעַן אֶלְבִּסֶּה.

אנחנו מדברים על הים ועל החתולה.

بكرا رح نحكي كمان مرّة.

בֻּכְּרַא רַח נִחְכִּי כַּמַאן מַרַּה.

מחר נדבר עוד פעם.

המשפט לדרך

بحكي عربي شوي

בַּחְכִּי עַרַבִּי שְׁוַי

אני מדבר קצת ערבית

בהגשת אדם ח'ורי | آدم خوري.

איך אומרים "אני מבין קצת" ו"לא הבנתי"? מתרגלים את فهم בהווה, נזכרים בעבר ובעתיד, וממשיכים שיחה בבית הקפה.

הליווי הכתוב לפרק

ערבית | תעתיק עברי | משמעות

העיקרון

بفهم

בַּפְהַם

אני מבין

فهمت

פְהִמְת

הבנתי

ما فهمت

מַא פְהִמְת

לא הבנתי

رح أفهم

רַח אַפְהַם

אבין

شوي شوي

שְׁוַי שְׁוַי

לאט לאט; בהדרגה

השורש ف-ه-م: האות ه היא ה רכה. ما לפני فهمت יוצרת "לא הבנתי". בעתיד: رح أفهم, בלי ה־ב של ההווה.

חמש שורות לתרגול

أنا بفهم عربي شوي.

אַנַא בַּפְהַם עַרַבִּי שְׁוַי.

אני מבין קצת ערבית.

إنتَ بتفهم عربي؟

אִנְתַ בְּתִפְהַם עַרַבִּי?

אתה מבין ערבית?

إنتِ بتفهمي عربي؟

אִנְתִ בְּתִפְהַמִי עַרַבִּי?

את מבינה ערבית?

ما فهمت.

מַא פְהִמְת.

לא הבנתי.

رح أفهم شوي شوي.

רַח אַפְהַם שְׁוַי שְׁוַי.

אבין בהדרגה.

הטיות: הווה

أنا بفهم

אַנַא בַּפְהַם

אני מבין

إنتَ بتفهم

אִנְתַ בְּתִפְהַם

אתה מבין

إنتِ بتفهمي

אִנְתִ בְּתִפְהַמִי

את מבינה

هو بيفهم

הֻוֶּה בְּיִפְהַם

הוא מבין

هي بتفهم

הִיֶּה בְּתִפְהַם

היא מבינה

إحنا منفهم

אִחְנַא מְנִפְהַם

אנחנו מבינים

إنتوا بتفهموا

אִנְתוּ בְּתִפְהַמוּ

אתם מבינים

هم بيفهموا

הֻמֶּה בְּיִפְהַמוּ

הם מבינים

هم بيفهموا

הֻמֶּה בְּיִפְהַמוּ

הן מבינות

בדיבור העירוני שאנחנו מתרגלים כאן, هم / הֻמֶּה משמש גם להם וגם להן. بتفهموا משמשת גם לאתן. עבור אנחנו: منفهم / מְנִפְהַם; קיימת גם ההגייה بنفهم / בְּנִפְהַם.

הסיפור בבית הקפה

اليوم أنا بالقهوة مع صاحبي.

אִלְיוֹם אַנַא בִּלְאַהְוֶה מַע סַאחְבִּי.

היום אני בבית הקפה עם החבר שלי.

هو بيسألني: "بتفهم عربي؟"

הֻוֶּה בְּיִסְאַלְנִי: "בְּתִפְהַם עַרַבִּי?"

הוא שואל אותי: "אתה מבין ערבית?"

بقول له: "بفهم شوي، بس ما بفهم كل شي."

בַּאוּל אִלּוֹ: "בַּפְהַם שְׁוַי, בַּס מַא בַּפְהַם כֻּלּ שִׁי."

אני אומר לו: "אני מבין קצת, אבל לא מבין הכל."

هو بيحكي، وأنا بقول: "ما فهمت."

הֻוֶּה בְּיִחְכִּי, וְאַנַא בַּאוּל: "מַא פְהִמְת."

הוא מדבר, ואני אומר: "לא הבנתי."

بيحكي كمان مرّة، شوي شوي.

בְּיִחְכִּי כַּמַאן מַרַּה, שְׁוַי שְׁוַי.

הוא מדבר עוד פעם, לאט לאט.

بقول له: "آه، هلق فهمت. شكراً!"

בַּאוּל אִלּוֹ: "אַה, הַלַּא פְהִמְת. שֻׁכְּרַן!"

אני אומר לו: "אה, עכשיו הבנתי. תודה!"

המשפט לדרך

ما فهمت

מַא פְהִמְת

לא הבנתי

בהגשת אדם ח'ורי | آدم خوري.

מההווה לעתיד: מוסיפים رح לפועל, מתרגלים חמש שורות והטיות בתשעה גופים, ומתכננים עוד הליכה לים.

הליווי הכתוב לפרק

ערבית | תעתיק עברי | משמעות

העיקרון

أنا بشوف

אַנַא בַּשׁוּף

אני רואה

أنا رح أشوف

אַנַא רַח אַשׁוּף

אני אראה

بكرا

בֻּכְּרַא

מחר

رح نشوف

רַח נְשׁוּף

נראה

בצורת העתיד שאנחנו מתרגלים: رح + הפועל בלי ב־ ההווה. המילה رح אינה משתנה לפי הגוף.

חמש שורות לתרגול

أنا رح أشوف البحر بكرا.

אַנַא רַח אַשׁוּף אֶלְבַּחְר בֻּכְּרַא.

אני אראה את הים מחר.

إنتَ رح تشوف صاحبك؟

אִנְתַ רַח תְשׁוּף סַאחְבַּכּ?

אתה תראה את החבר שלך?

إنتِ رح تشوفي صاحبتك؟

אִנְתִ רַח תְשׁוּפִי סַאחְבְּתֶכּ?

את תראי את החברה שלך?

إحنا رح نشوف البحر سوا.

אִחְנַא רַח נְשׁוּף אֶלְבַּחְר סַוַא.

אנחנו נראה את הים יחד.

هم رح يشوفوا البسّة.

הֻמֶּה רַח יְשׁוּפוּ אֶלְבִּסֶּה.

הם יראו את החתולה.

הטיות: עתיד

أنا رح أشوف

אַנַא רַח אַשׁוּף

אני אראה

إنتَ رح تشوف

אִנְתַ רַח תְשׁוּף

אתה תראה

إنتِ رح تشوفي

אִנְתִ רַח תְשׁוּפִי

את תראי

هو رح يشوف

הֻוֶּה רַח יְשׁוּף

הוא יראה

هي رح تشوف

הִיֶּה רַח תְשׁוּף

היא תראה

إحنا رح نشوف

אִחְנַא רַח נְשׁוּף

אנחנו נראה

إنتوا رح تشوفوا

אִנְתוּ רַח תְשׁוּפוּ

אתם תראו

هم رح يشوفوا

הֻמֶּה רַח יְשׁוּפוּ

הם יראו

هن رح يشوفوا

הִנֶּה רַח יְשׁוּפוּ

הן יראו

ההבחנה בין הֻמֶּה להִנֶּה שלמדנו קיימת בחלק מהניבים הפלסטיניים הכפריים. בדיבור עירוני הֻמֶּה משמש גם להם וגם להן. כאן אותה צורת פועל אחרי הם והן; رح تشوفوا משמשת גם לאתן.

הסיפור: מתכננים ללכת לים

بكرا رح أروح عالبحر مع صاحبي.

בֻּכְּרַא רַח אַרוּח עַלְבַּחְר מַע סַאחְבִּי.

מחר אלך לים עם החבר שלי.

هو بيسألني: "رح نشوف البسّة؟"

הֻוֶּה בִּיסְאַלְנִי: "רַח נְשׁוּף אֶלְבִּסֶּה?"

הוא שואל אותי: "נראה את החתולה?"

بقول له: "يمكن. رح نشوف."

בַּאוּל אִלּוֹ: "יִמְכֶּן. רַח נְשׁוּף."

אני אומר לו: "אולי. נראה."

رح نحطّ مي قدّام البيت.

רַח נְחֻטּ מַי אֻדַּאם אֶלְבֵּית.

נשים מים מול הבית.

بعدين رح نروح عالبحر سوا.

בַּעְדֵין רַח נְרוּח עַלְבַּחְר סַוַא.

אחר כך נלך לים יחד.

رح نشوف البحر، ورح نحكي عن بكرا.

רַח נְשׁוּף אֶלְבַּחְר, וְרַח נִחְכִּי עַן בֻּכְּרַא.

נראה את הים, ונדבר על מחר.

המשפט לדרך

رح نشوف

רַח נְשׁוּף

נראה

בהגשת אדם ח'ורי | آدم خوري.

מראיתי לרואה: נשארים עם הפועל شاف ועוברים להווה. חמש שורות לתרגול, הטיות בתשעה גופים וסיפור על החתולה בדרך לים.

הליווי הכתוב לפרק

ערבית | תעתיק עברי | משמעות

העיקרון

شفت

שֻׁפְת

ראיתי

أنا بشوف

אַנַא בַּשׁוּף

אני רואה

هو بشوف

הֻוֶּה בִּשׁוּף

הוא רואה

شو بتشوف؟

שוּ בִּתְשׁוּף?

מה אתה רואה?

شو بتشوفي؟

שוּ בִּתְשׁוּפִי?

מה את רואה?

كل يوم

כֻּלּ יוֹם

כל יום

חמש שורות לתרגול

أنا بشوف البحر.

אַנַא בַּשׁוּף אֶלְבַּחְר.

אני רואה את הים.

إنتَ بتشوف البحر؟

אִנְתַ בִּתְשׁוּף אֶלְבַּחְר?

אתה רואה את הים?

هي بتشوف صاحبي.

הִיֶּה בִּתְשׁוּף סַאחְבִּי.

היא רואה את החבר שלי.

إحنا بنشوف البحر كل يوم.

אִחְנַא בִּנְשׁוּף אֶלְבַּחְר כֻּלּ יוֹם.

אנחנו רואים את הים כל יום.

هم بشوفوا البحر.

הֻמֶּה בִּשׁוּפוּ אֶלְבַּחְר.

הם רואים את הים.

הטיות: הווה

أنا بشوف

אַנַא בַּשׁוּף

אני רואה

إنتَ بتشوف

אִנְתַ בִּתְשׁוּף

אתה רואה

إنتِ بتشوفي

אִנְתִ בִּתְשׁוּפִי

את רואה

هو بشوف

הֻוֶּה בִּשׁוּף

הוא רואה

هي بتشوف

הִיֶּה בִּתְשׁוּף

היא רואה

إحنا بنشوف

אִחְנַא בִּנְשׁוּף

אנחנו רואים

إنتوا بتشوفوا

אִנְתוּ בִּתְשׁוּפוּ

אתם רואים

هم بشوفوا

הֻמֶּה בִּשׁוּפוּ

הם רואים

هن بشوفوا

הִנֶּה בִּשׁוּפוּ

הן רואות

בדיבור שלנו: بنشوف. במקומות אחרים בלבנט גם منشوف. אותה צורת פועל אחרי הם והן; بتشوفوا משמשת גם לאתן.

הסיפור ליד הים

كل يوم بروح عالبحر. بشوف صاحبي هناك.

כֻּלּ יוֹם בַּרוּח עַלְבַּחְר. בַּשׁוּף סַאחְבִּי הֻנַאכּ.

כל יום אני הולך לים. אני רואה את החבר שלי שם.

اليوم هو بسألني: "بتشوف البسّة؟"

אֶלְיוֹם הֻוֶּה בִּסְאַלְנִי: "בִּתְשׁוּף אֶלְבִּסֶּה?"

היום הוא שואל אותי: "אתה רואה את החתולה?"

بقول له: "آه، بشوفها. هي قدّام البيت."

בַּאוּל אִלּוֹ: "אַאה, בַּשׁוּפְהַא. הִיֶּה אֻדַּאם אֶלְבֵּית."

אני אומר לו: "כן, אני רואה אותה. היא לפני הבית."

البسّة بتشوفنا، وبتيجي لعنا.

אֶלְבִּסֶּה בִּתְשׁוּפְנַא, וּבְתִיגִ׳י לְעִנַּא.

החתולה רואה אותנו, ובאה אלינו.

إحنا بنحطّ مي قدّام البيت. هي بتشرب، وإحنا بنستنى.

אִחְנַא בִּנְחֻטּ מַי אֻדַּאם אֶלְבֵּית. הִיֶּה בִּתְשְׁרַב, וְאִחְנַא בִּנְסְתַנַּא.

אנחנו שמים מים לפני הבית. היא שותה, ואנחנו מחכים.

بعدين بنروح عالبحر سوا. بنشوف البحر وبنحكي.

בַּעְדֵין בִּנְרוּח עַלְבַּחְר סַוַא. בִּנְשׁוּף אֶלְבַּחְר וּבְנִחְכִּי.

אחר כך אנחנו הולכים לים יחד. אנחנו רואים את הים ומשוחחים.

המשפט לדרך

شو بتشوف؟

שוּ בִּתְשׁוּף?

מה אתה רואה?

בהגשת אדם ח'ורי | آدم خوري.

שֻׁפְת או שַׁאף? לומדים לספר מה ראינו, לתרגל את הפועל בכל הגופים ולשאול שאלה קצרה. בסוף: סיפור על חברים וחתולה בדרך לים.

הליווי הכתוב לפרק

ערבית | תעתיק עברי | משמעות

העיקרון

شاف

שַׁאף

הוא ראה

شفت

שֻׁפְת

אני ראיתי / אתה ראית

شافت

שַׁאפַת

היא ראתה

شو شفت؟

שוּ שֻׁפְת?

מה ראית? (לגבר)

شو شفتي؟

שוּ שֻׁפְתִי?

מה ראית? (לאישה)

חמש שורות לתרגול

شفت صاحبي.

שֻׁפְת סַאחְבִּי.

ראיתי את החבר שלי.

شو شفت؟

שוּ שֻׁפְת?

מה ראית? (לגבר)

هي شافت البحر.

הִיֶּה שַׁאפַת אֶלְבַּחְר.

היא ראתה את הים.

إحنا شفنا البحر.

אִחְנַא שֻׁפְנַא אֶלְבַּחְר.

אנחנו ראינו את הים.

هم شافوا صاحبي.

הֻמֶּה שַׁאפוּ סַאחְבִּי.

הם ראו את החבר שלי.

תשובה לתרגול

شفت البحر.

שֻׁפְת אֶלְבַּחְר.

ראיתי את הים.

המשפט לדרך

شو شفت؟

שוּ שֻׁפְת?

מה ראית?

הטיות: شاف בעבר

أنا شفت

אַנַא שֻׁפְת

אני ראיתי

إنتَ شفت

אִנְתַ שֻׁפְת

אתה ראית

إنتِ شفتي

אִנְתִ שֻׁפְתִי

את ראית

هو شاف

הֻוֶּה שַׁאף

הוא ראה

هي شافت

הִיֶּה שַׁאפַת

היא ראתה

إحنا شفنا

אִחְנַא שֻׁפְנַא

אנחנו ראינו

إنتوا شفتوا

אִנְתוּ שֻׁפְתוּ

אתם ראיתם

هم شافوا

הֻמֶּה שַׁאפוּ

הם ראו

هن شافوا

הִנֶּה שַׁאפוּ

הן ראו

בדיבור שאנחנו מתרגלים, אותה צורת פועל אחרי הם והן.

הסיפור ליד הים

الصبح رحت عالبحر. شفت صاحبي هناك.

אֶ-סֻּבְח רֻחְת עַלְבַּחְר. שֻׁפְת סַאחְבִּי הֻנַאכּ.

בבוקר הלכתי לים. ראיתי את החבר שלי שם.

قال لي: "شو شفت بالطريق؟"

אַאל לִי: "שוּ שֻׁפְת בִּטַּרִיא?"

הוא שאל אותי: "מה ראית בדרך?"

قلت له: "شفت بسّة صغيرة قدّام البيت."

אֻלְת אִלּוֹ: "שֻׁפְת בִּסֶּה זְעִ׳ירֶה אֻדַּאם אֶלְבֵּית."

אמרתי לו: "ראיתי חתולה קטנה לפני הבית."

قال: "أنا كمان شفتها. كانت بدها مي."

אַאל: "אַנַא כַּמַאן שֻׁפְתְהַא. כַּאנַת בִּדְּהַא מַי."

הוא אמר: "גם אני ראיתי אותה. היא רצתה מים."

رجعنا عالبيت سوا. شفنا البسّة وشافَتنا.

רְגִ׳עְנַא עַלְבֵּית סַוַא. שֻׁפְנַא אֶלְבִּסֶּה וְשַׁאפַתְנַא.

חזרנו הביתה יחד. ראינו את החתולה והיא ראתה אותנו.

حطّينا مي قدّام البيت. البسّة شربت، وإحنا رحنا عالبحر.

חַטֵּינַא מַי אֻדַּאם אֶלְבֵּית. אֶלְבִּסֶּה שִׁרְבִּת, וְאִחְנַא רֻחְנַא עַלְבַּחְר.

שמנו מים לפני הבית. החתולה שתתה, ואנחנו הלכנו לים.

בהגשת אדם ח'ורי | آدم خوري.

פרק 08: לאן הלכת? מהבית לשוק (راح / رحت) • מה ההבדל בין רֻחְת (הלכתי) לרַאח (הלך)? חמש שורות תרגול, הטיות בכל הגופים וסיפור קצר בשוק. • הליווי הכתוב לפרק

העיקרון • راح / רַאח / הוא הלך • رحت / רֻחְת / אני הלכתי / אתה הלכת • وين رحت؟ / וֵין רֻחְת? / לאן הלכת? (לגבר)

חמש שורות לתרגול • رحت عالبيت. / רֻחְת עַלְבֵּית. / הלכתי הביתה. • وين رحت؟ / וֵין רֻחְת? / לאן הלכת? • رحت عالسوق. / רֻחְת עַסּוּא. / הלכתי לשוק. • هي راحت عالقهوة. / הִיֶּה רַאחַת עַלְאַהְוֶה. / היא הלכה לבית הקפה. • إحنا رحنا سوا. / אִחְנַא רֻחְנַא סַוַא. / הלכנו יחד.

המשפט לדרך • وين رحت؟ / וֵין רֻחְת? / לאן הלכת?

הטיות: راح בעבר • أنا رحت / אַנַא רֻחְת / אני הלכתי • إنتَ رحت / אִנְתַ רֻחְת / אתה הלכת • إنتِ رحتي / אִנְתִ רֻחְתִי / את הלכת • هو راح / הֻוֶּה רַאח / הוא הלך • هي راحت / הִיֶּה רַאחַת / היא הלכה • إحنا رحنا / אִחְנַא רֻחְנַא / אנחנו הלכנו • إنتوا رحتوا / אִנְתוּ רֻחְתוּ / אתם הלכתם • هم راحوا / הֻמֶּה רַאחוּ / הם הלכו • هن راحوا / הִנֶּה רַאחוּ / הן הלכו

הסיפור בשוק • الصبح رحت عالسوق. كنت بدي أجيب خبز. / אֶ-סֻּבְח רֻחְת עַסּוּא. כֻּנְת בִּדִּי אַגִ׳יבּ חֻ׳בְּז. / בבוקר הלכתי לשוק. רציתי להביא לחם. • بعدين، صاحبي شافني وسأل: "وين رحت؟" قلت: "رحت عالسوق أجيب خبز." / בַּעְדֵין, סַאחְבִּי שַׁאפְנִי וְסַאַל: "וֵין רֻחְת?" אֻלְת: "רֻחְת עַסּוּא אַגִ׳יבּ חֻ׳בְּז." / אחר כך חבר שלי ראה אותי ושאל: "לאן הלכת?" אמרתי: "הלכתי לשוק להביא לחם." • قال: "أنا كمان بدي خبز. بنروح سوا؟" / אַאל: "אַנַא כַּמַאן בִּדִּי חֻ׳בְּז. בִּנְרוּח סַוַא?" / הוא אמר: "גם אני רוצה לחם. נלך יחד?" • رحنا عالفرن. كان في خبز سخن، بس ما كان في مي. / רֻחְנַא עַלְפֻרְן. כַּאן פִי חֻ׳בְּז סַחֶ׳ן, בַּסּ מַא כַּאן פִי מַי. / הלכנו למאפייה. היה לחם חם, אבל לא היו מים. • هو راح عشان يجيب مي، وأنا اشتريت الخبز. / הֻוֶּה רַאח עַשַׁאן יְגִ׳יבּ מַי, וְאַנַא אִשְׁתַרֵית אֶלְחֻ׳בְּז. / הוא הלך להביא מים, ואני קניתי את הלחם. • رجعنا عالبيت سوا. قلت له: "بكرا بنروح بكير." / רְגִ׳עְנַא עַלְבֵּית סַוַא. אֻלְת אִלּוֹ: "בֻּכְּרַא בִּנְרוּח בַּכִּיר." / חזרנו הביתה יחד. אמרתי לו: "מחר נלך מוקדם." • בהגשת אדם ח'ורי | آدم خوري.

פרק 07: מה רוצים? בבית הקפה (بدي / بدك) • איך אומרים "אני רוצה", שואלים "אתה רוצה?" ומסרבים בנימוס? בונים משפטים קצרים עם بدي, بدك ו־ما بدي, ומסיימים בסיפור קצר בבית קפה. • הליווי הכתוב לפרק

העיקרון • بدي / בִּדִּי / אני רוצה • بدك / בִּדַּכּ (לגבר), בִּדֵּכּ (לאישה) / אתה רוצה / את רוצה • ما بدي / מַא בִּדִּי / אני לא רוצה

חמש שורות לתרגול • بدي مي. / בִּדִּי מַי. / אני רוצה מים. • بدك قهوة؟ / בִּדַּכּ אַהְוֶה? / אתה רוצה קפה? • بدي قهوة، لو سمحت. / בִּדִּי אַהְוֶה, לוֹ סַמַחְת. / אני רוצה קפה, בבקשה. • بدي أروح عالبيت. / בִּדִּי אַרוּח עַלְבֵּית. / אני רוצה ללכת הביתה. • ما بدي قهوة، شكراً. / מַא בִּדִּי אַהְוֶה, שֻׁכְּרַן. / אני לא רוצה קפה, תודה.

המשפט לדרך • بدي قهوة، لو سمحت. / בִּדִּי אַהְוֶה, לוֹ סַמַחְת. / אני רוצה קפה, בבקשה.

הטיות: לרצות - بدي • أنا بدي / אַנַא בִּדִּי / אני רוצה • إنتَ بدك / אִנְתַ בִּדַּכּ / אתה רוצה • إنتِ بدك / אִנְתִ בִּדֵּכּ / את רוצה • هو بده / הֻוֶּה בִּדּוֹ / הוא רוצה • هي بدها / הִיֶּה בִּדְּהַא / היא רוצה • إحنا بدنا / אִחְנַא בִּדְּנַא / אנחנו רוצים • إنتوا بدكن / אִנְתוּ בִּדְּכֹּן / אתם רוצים • هم بدن / הֻמֶּה בִּדְּהֹן / הם רוצים • هن بدن / הִנֶּה בִּדְּהֹן / הן רוצות • הערה: הצורות בדיבור משתנות לפי אזור; יש גם بدكم / بدهم. כאן נשארים עם הצורות של הפרק.

הסיפור בבית הקפה • دخلت عالقهوة بعد الشغل. كنت تعبان وعطشان. / דְחֶ'לְת עַלְאַהְוֶה בַּעְד אֶ-שֻׁעְ'ל. כֻּנְת תַעְבַּאן וְעַטְשַׁאן. / נכנסתי לבית הקפה אחרי העבודה. הייתי עייף וצמא. • سألني الشب: "بدك قهوة؟" قلت: "بدي مي بالأول، لو سمحت." / סַאַלְנִי אֶ-שַׁבּ: "בִּדַּכּ אַהְוֶה?" אֻלְת: "בִּדִּי מַי בִּלְאַוַּל, לוֹ סַמַחְת." / הבחור שאל: "רוצה קפה?" אמרתי: "קודם אני רוצה מים, בבקשה." • جابلي مي، وسأل: "وهلّق بدك قهوة؟" / גַ'אבְּלִי מַי, וְסַאַל: "וְהַלַּא בִּדַּכּ אַהְוֶה?" / הוא הביא לי מים ושאל: "ועכשיו אתה רוצה קפה?" • قلت: "آه، بدي قهوة. وبدي أقعد شوي هون." / אֻלְת: "אַה, בִּדִּי אַהְוֶה. וּבִּדִּי אַאעֻד שְׁוַי הוֹן." / אמרתי: "כן, אני רוצה קפה. ואני רוצה לשבת כאן קצת." • ضحك وقال: "اتفضل. ما في عجقة اليوم." / דִחֵכּ וְאַאל: "אִתְפַדַּל. מַא פִי עַגְ'אַה אֶלְיוֹם." / הוא צחק ואמר: "בבקשה. אין עומס היום." • قعدت، شربت القهوة، وبعد شوي قلت: "بدي أروح عالبيت." / אַעַדְת, שְׁרִבְּת אֶלְאַהְוֶה, וּבַּעְד שְׁוַי אֻלְת: "בִּדִּי אַרוּח עַלְבֵּית." / ישבתי, שתיתי את הקפה, ואחרי קצת זמן אמרתי: "אני רוצה ללכת הביתה." • בהגשת אדם ח'ורי | آدم خوري.

פרק 06: יש או אין? בתחנה ובדרך (في / ما في)

איך שואלים אם יש מים, כיסא או אוטובוס? בפרק הזה לומדים את في ואת ما في דרך חמישה משפטים וסיפור קצר בתחנת האוטובוס.

הליווי הכתוב לפרק

ערבית | תעתיק עברי | משמעות

העיקרון

في

פִי

יש; קיים

ما في

מַא פִי

אין

ما فيش

מַא פִישׁ

וריאנט אזורי של אין; כאן מתרגלים ما في

חמש שורות לתרגול

في مي هون.

פִי מַי הוֹן.

יש מים כאן.

في كرسي هون؟

פִי כֻּרְסִי הוֹן?

יש כאן כיסא?

ما في كرسي.

מַא פִי כֻּרְסִי.

אין כיסא.

في باص؟

פִי בַּאס?

יש אוטובוס?

ما في مشكلة.

מַא פִי מֻשְׁכִּלֶה.

אין בעיה.

המשפט לדרך

في مي هون؟

פִי מַי הוֹן?

יש מים כאן?

הסיפור בתחנה

كنت ناطر الباص بعد يوم طويل. ما معي مي.

כֻּנְת נַאטֶר אֶלְבַּאס בַּעְד יוֹם טַוִיל. מַא מַעִי מַי.

חיכיתי לאוטובוס אחרי יום ארוך. לא היו איתי מים.

سألت الشب اللي جنبي: "في مي هون؟" قال: "ما في."

סַאַלְת אֶ-שַׁבּ אִלִּי גַ'נְבִּי: "פִי מַי הוֹן?" אַאל: "מַא פִי."

שאלתי את הבחור לידי: "יש מים כאן?" הוא אמר: "אין."

بعد شوي إجت ست كبيرة. كان في كرسي، بس عليه شنطة.

בַּעְד שְׁוַי אִגַ'ת סִתּ כְּבִּירֶה. כַּאן פִי כֻּרְסִי, בַּסּ עַלֵיה שַׁנְטַה.

אחרי רגע הגיעה אישה מבוגרת. היה כיסא, אבל היה עליו תיק.

سألت: "في حدا قاعد هون؟" قال الشب: "لا، ما في."

סַאַלְת: "פִי חַדַא אַאעֶד הוֹן?" אַאל אֶ-שַׁבּ: "לַא, מַא פִי."

שאלתי: "מישהו יושב כאן?" הבחור אמר: "לא, אין אף אחד."

شال الشنطة، والست قعدت. وصل الباص وركبنا.

שַׁאל אֶ-שַׁנְטַה, וּאֶ-סִּתּ אַעְדַת. וִסִל אֶלְבַּאס וּרְכִּבְּנַא.

הוא הרים את התיק, והאישה התיישבה. האוטובוס הגיע ועלינו.

طلعت الست قنينة مي من شنطتها وقالت: "بدك مي؟"

טַלַעַת אֶ-סִּתּ אַנִינֶה מַי מִן שַׁנְטִטְהַא וּאַאלַת: "בִּדַּכּ מַי?"

האישה הוציאה בקבוק מים מהתיק שלה ושאלה: "רוצה מים?"

قلت: "شكراً." قالت: "ما في مشكلة."

אֻלְת: "שֻׁכְּרַן." אַאלַת: "מַא פִי מֻשְׁכִּלֶה."

אמרתי: "תודה." היא ענתה: "אין בעיה."

בהגשת אדם ח'ורי | آدم خوري.

חוזרים הביתה, מחפשים מפתח, ומגלים אותו בכיס: הפועל رجع בשלושה זמנים וסיפור קצר בערבית מדוברת.

הליווי הכתוב לפרק

ערבית | תעתיק עברי | משמעות

הפועל והמשפחה

رجع

רִגִ'ע

הוא חזר

رجعت

רְגִ'עְת

חזרתי

راجع

רַאגֶ'ע

בדרך חזרה (בדובר גבר)

راجعة

רַאגְ'עַה

בדרך חזרה (בדוברת אישה)

برجع

בִּרְגַ'ע

אני חוזר, או אחזור בהקשר מסוים

رح أرجع

רַח אַרְגַ'ע

אני אחזור

האותיות ر-ج-ع הן ר-ג'-ע. זה נשמע קרוב ל"רגע" בעברית, אבל המשמעות היא לחזור, לא רגע של זמן.

חמש שורות לתרגול

رجعت عالبيت.

רְגִ'עְת עַלְבֵּית.

חזרתי הביתה.

رجع عالبيت.

רִגִ'ע עַלְבֵּית.

הוא חזר הביתה.

أنا راجع عالبيت.

אַנַא רַאגֶ'ע עַלְבֵּית.

אני בדרך חזרה הביתה (בדובר גבר).

برجع بكرا.

בִּרְגַ'ע בֻּכְרַא.

אני חוזר מחר.

رح أرجع بكرا.

רַח אַרְגַ'ע בֻּכְרַא.

אני אחזור מחר.

הסיפור: המפתח

رجعت عالبيت. دورت على المفتاح، وما لقيته.

רְגִ'עְת עַלְבֵּית. דַוַּרְת עַלַא לְמִפְתַאח, וּמַא לַאֵיתוֹ.

חזרתי הביתה. חיפשתי את המפתח ולא מצאתי אותו.

فتشت بالشنطة. ما في مفتاح.

פַתַּשְת בִּשַּׁנְטַה. מַא פִי מִפְתַאח.

חיפשתי בתיק. אין מפתח.

جارتي شافتني عند الباب. سألتني: "شو في؟"

גַ'ארְתִי שַׁאפְתְנִי עִנְד אֶלְבַּאבּ. סַאַלַתְנִי: "שׁוּ פִי?"

השכנה ראתה אותי ליד הדלת ושאלה: "מה קרה?"

قلت: "المفتاح ضايع."

אֻלְת: "אֶלְמִפְתַאח דַּאיֶע."

אמרתי: "המפתח הלך לאיבוד."

قالت: "تعال، في مي."

אַאלַת: "תַעַאל, פִי מַי."

היא אמרה: "בוא, יש מים."

شربت مي. بعد شوي حطّيت إيدي بجيبتي. لقيت المفتاح!

שְׁרִבְּת מַי. בַּעְד שְׁוַי חַטֵּית אִידִי בְּגִ'יבְתִי. לַאֵית אֶלְמִפְתַאח!

שתיתי מים. אחרי רגע הכנסתי יד לכיס. מצאתי את המפתח!

ضحكنا. قلت لها: "بكرا بجيبلك قهوة."

דַחַכְנַא. אֻלְת לַהַא: "בֻּכְרַא בַּגִ'יבְּלִכּ אַהְוֶה."

צחקנו. אמרתי לה: "מחר אביא לך קפה."

قالت: "ما في مشكلة."

אַאלַת: "מַא פִי מֻשְׁכִּלֶה."

היא אמרה: "אין בעיה."

בהגשת אדם ח'ורי | آدم خوري.

מהפועל 'לכתוב' לספר ולמשרד: שורש ك-ت-ب, חמישה משפטים לתרגול, וסיפור קצר על מכתב במשרד.

הליווי הכתוב לפרק

ערבית | תעתיק עברי | משמעות

משפחת המילים

كَتَب

כַּתַבּ

הוא כתב

كِتاب

כִּתַאבּ

ספר

كُتُب

כֻּתֻבּ

ספרים

كِتابة

כִּתַאבֶּה

כתיבה

كاتِب

כַּאתֶבּ

כותב, סופר

مَكْتوب

מַכְּתוּבּ

כתוב

مَكْتَب

מַכְּתַבּ

משרד או שולחן כתיבה, לא מכתב ששולחים בדואר

مَكْتَبة

מַכְּתַבֶּה

ספרייה או חנות ספרים, לפי ההקשר

رِسالة

רִסַאלֶה

מכתב או הודעה

אותו פועל בשלושה זמנים

كَتَبْت

כַּתַבְּת

כתבתי

بَكْتُب

בַּכְּתֻבּ

אני כותב או כותבת

رَح أَكْتُب

רַח אַכְּתֻבּ

אני אכתוב

חמש שורות לתרגול

كَتَبْت رِسالة.

כַּתַבְּת רִסַאלֶה.

כתבתי מכתב.

بَكْتُب رِسالة.

בַּכְּתֻבּ רִסַאלֶה.

אני כותב עכשיו מכתב.

رَح أَكْتُب رِسالة.

רַח אַכְּתֻבּ רִסַאלֶה.

אני אכתוב מכתב.

وين المَكْتَب؟

וֵין אִלְמַכְּתַבּ?

איפה המשרד?

عندك كِتاب؟

עִנְדַכּ כִּתַאבּ?

יש לך ספר? (בפנייה לגבר)

הסיפור: מכתב במשרד

الصبح وصلت عالمكتب، وكان عندي رسالة لازم أكتبها.

אֶ-סֻּבֶּח וִסִּלְת עַלְמַכְּתַבּ, וּכַּאן עִנְדִי רִסַאלֶה לַאזֶם אַכְּתֻבְּהַא.

בבוקר הגעתי למשרד, והיה לי מכתב לכתוב.

فتحت الدفتر. لقيت القلم، بس ما لقيت الورقة.

פַתַחְת אֶ-דַּפְתַר. לַאֵית אֶלְאַלַם, בַּס מַא לַאֵית אֶלְוַרַאַה.

פתחתי את המחברת. מצאתי עט, אבל לא מצאתי דף.

سألت زميلي: "عندك ورقة؟" قال: "عندي، خد."

סַאַלְת זַמִילִי: "עִנְדַכּ וַרַאַה?" אַאל: "עִנְדִי, ח'וּד."

שאלתי את עמיתי: "יש לך דף?" הוא אמר: "יש לי, קח."

كتبت الرسالة، وحطّيتها عالطاولة.

כַּתַבְּת אֶ-רִּסַאלֶה, וּחַטֵּיתְהַא עַ-טַּאוְלֶה.

כתבתי את המכתב ושמתי אותו על השולחן.

بعد شوي رجع زميلي وقال: "مين كتب هالرسالة؟"

בַּעְד שְוַי רִגִ'ע זַמִילִי וּאַאל: "מִין כַּתַבּ הַ-רִּסַאלֶה?"

אחרי רגע עמיתי חזר ושאל: "מי כתב את המכתב הזה?"

قلت: "أنا كتبتها."

אֻלְת: "אַנַא כַּתַבְּתְהַא."

אמרתי: "אני כתבתי אותו."

قرأها وابتسم. قال: "كتبتها منيح."

אַרַאהַא וּאִבְּתַסַם. אַאל: "כַּתַבְּתְהַא מְנִיח."

הוא קרא וחייך. "כתבת אותו טוב", הוא אמר.

בהגשת אדם ח'ורי | آدم خوري.

אחרי העלייה למונית מגיעה השאלה: לאן? וֵין רַאיֶח? ובפנייה לאישה: וֵין רַאיְחַה? מתרגלים חמישה משפטים בערבית מדוברת על הדרך הביתה ולשדה התעופה, בשלוש שכבות: ערבית, תעתיק עברי ומשמעות. בהגשת אדם ח'ורי | آدم خوري.