סיפור מתוך הקרביים של נפגע פוסט טראומה בעקבות מלחמת לבנון השנייה 2006.

שנים אחרי הוציא עמרי גינזבורג את הספר 'ההוא שם בחוץ' המתאר:

• מסע להכרה
• דרך חתחתים של התמודדות
• חיפוש אחרי פשר ואולי גם קצת שקט וריפוי

הדרך שעשה ועושה עמרי היא מאוד מיוחדת וחלקים ממנה השיקו לגישת היסוד החי (ללא דעת) שמוצגת בפודקאסט הזה.  

לאתר הספר: https://www.omrigi.com/

לב ליבה של פוסט הטראומה הוא חווית הבגידה. 

בגידה היא חֹוויה אנושית בסיסית ומאיימת שמשמשת חומר ליצירות אמנות רבות : סרטים ספרות וציור. 

אך הבגידה שמקורה בטראומה ייחודה בכך שהיא מערערת את אמות הסיפים מן המסד עד הטפחות,

 והמתמודד עם פוסט טראומה מתקשה להתאושש ממנה וככל שהוא מתקשה כך היא מעמיקה את אחיזתה בחייו.

בפרק הזה נקדיש תשומת לב לבגידה המשותפת לכל סוגי האירועים הטראומטיים. 

אני מניח שרבים יוכלו להזדהות עם חווית האלם והשיתוק המשתלטת עלינו במצבי הלם וטראומה אליה התייחסנו בפרקים קודמים. 

אך בפרק הזה נמקד את תשומת הלב בשני דברים נוספים האחד חווית חוסר האונים והשני בגידת הגוף.

שואלים אותי, איתי אלטשולר, לא פעם, לדעתי על פוסט טראומה ותרופות פסיכיאטריות או על שימוש בקנביס רפואי או לחלופין על תהליך ריפוי בעזרת סמי הזיה ( שזה די אופנתי לאחרונה). התשובה שלי לצערם של השואלים אינה קצרה ואינה כל כך חד משמעית ולא חד ממדית. ואולי היא דווקא כן חדה, והיא עונה על מה שלא נשאלתי, היא עונה בשפת הריבונות ובתשובה זו אני רוצה לשתף אתכם עכשיו.

music:

• Turku, Nomads of the Silk Road - Lesgi
• Charlie Lewis - For Us

פרק זה אני, איתי אלטשולר, מקדיש לאחיות ולאחים של..

שכמו הילדים של...

נמצאים, לא פעם, בצל האח, האחות או ההורה הפוסט טראומטי.

פרק זה אני מקדיש לאחיות ולאחים שבעל כורחם הפכו לילדים הוריים,

שהחליפו תפקיד  מוקדם מידי.

יש לי הכבוד לארח את אחותי ורד אזרחי אלטשולר

ובעזרתה לצלול לסיפורם של האחיות והאחים של שורדי פוסט טראומה

פוסט טראומה ומפגש עם המוות הולכים יד ביד אם נועדו וגם אם לא. האורח בפרק הנוכחי מציע וממליץ להתכונן למפגש זה, למפגש הבלתי נמנע עם המוות. זאת מתוך הכרות אישית ומטלטלת.

דוד רנוב, האורח שלנו, הוא ארכיטקט בהכשרתו, אדריכל של מקומות, ומהחלוצים של הבניה האקולוגית או בניה בת קיימא בישראל. והוא כאן בפודקאסט כי הוא בעל ניסיון עשיר כהלום קרב מתמודד. הלום קרב ממלחמת לבנון הראשונה, שעשה דרך ארוכה מאז. 

בימים אילו ( קיץ 22) מגיש לנו דוד ספר חדש ומרתק עץ הקץ  יצירה עתירת ניסיון ודמיון ספר המפגיש:

• מקום ותהליך
• חיים ומוות
• פוסט טראומה וניסיון לריפוי, ריפו עצמי.

בפרק נדבר על מקומות : מקום בטוח ומרחב מאיים, מוות כמקום שהולכים אליו, החלמה וריפוי כמקום להגיע אליו, על בוסתנים ובריכות ובעיקר על עצים. אך בראש ראשונה נדבר על עץ הקץ שהוא גם ספר, גם מקום וגם תהליך.

אדות:

דוד רנוב

עץ הקץ בגרסה דיגיטלית באתר עברית

מדוע חשוב לעשות כל מאמץ להחלים, ואפילו רק חלקית, מפוסט טראומה מהזווית המשפחתית?

לְמה יש יותר משקל בעיצוב שלנו בעקבות טראומה לסביבה או לתורשה?

לְמה יש יותר משקל כדור שני להורים טראומטיים לסביבה או לתורשה?

מה זו הורשה אפיגנטית ומה הקשר שלה לפוסט טראומה?

מה יכולים להרוויח ילדים של שורדי טראומה ובמיוחד ילדים של אלה שהשתקמו מפוסט טראומה?

הראיונות בפרקים הקודמים עם חדוה טרגר (למרות הכול אני חי וקיים א' וב') ועם ישראל שפייזר (לעלות מפחד) החזירו אותי, איתי אלטשולר, ברמה האישית לחוויה של היות בן הדור השני לניצולי השואה. הם עוררו רגשות חזקים: קשים ומעצימים בו זמנית. החוויה זו הולידה את הפרק הנוכחי.

פרק שבו אשתף את המאזינות ומאזינים

בלפיד שהעבירו לנו הורי, חבריהם ובני דורם שהגיעו מאירופה לאחר מלחמת העולם השנייה, לאחר השואה.

איך על בשרי למדתי להבחין בין פחד, חרדה ואימה, והתוודעתי לראשונה לסל הפחדים שלי שמשרת אותי נאמנה עד היום.

איך ומתי בחרתי בחיים; ולמה הבחירה הזו חיברה אותי לישראליות מסוג אחד והרחיקה אותי מישראליות מסוג שני.

בפרק השני חדוה טרגר מפגישה אותי, איתי אלטשולר, שוב עם הפחד שעובר מדור לדור ומספרת לי על הדרך שהיא מצאה כדי להביסו. היא משתפת באומץ במתח שבין ישראליות שלה לבין הניסיון להיות גאה בשורשים שמהם ינקה ויונקת. בסןף הפרק יש לה גם מה להציע לנו, בני הדור השני, הסכיתו ושמעו.

על השיר 'לחש מתנגן'

מספרת חדוה:

"אוד עשן משואה נותרתי, גל-עד דומם למשפחתי זו תחושתי כבת לניצולי שואה מרומניה שגילתה פרטים רבים מחיי אומללותם של הורי ומשפחתם בתקופת המלחמה הנוראה מכל ...רק בסוף ימי חייהם התגלו לי פרטים על הורי, ניצולי שואה.... . 'שירים מארץ החיים' הפכו כשליחות של בת לממש צוואה שהותירה לה האם - להמשיך ולספר לדורות הבאים עד כמה סבלו היהודים ברומניה ומה חשיבותה של מדינה ליהודים."

מילים: ד"ר חדוה טרגר וברכה אלמוג ז"ל, שאף היא בת לניצולי שואה מפולין.

לחן: חדוה טרגר.

עיבוד מוזיקלי: דניאל טל.

שירה: חדוה טרגר (קצ'ולארו)

השואה לא פעם קשורה בשתיקה ובהשתקה. בסודות מן העבר המעצבים את ההווה. לשמוע את בנות ובני הדור השני לניצולי השואה זה להקשיב לצמיחת השורשים המתחברים, מחדש פעם אחר פעם במילה, במגע ובמוסיקה. כבן לניצולי שואה כל שיחה כזו פורמת אותי, איתי אלטשולר, ותופרת מחדש. בכל שיחה כזו אני מבין את עצמי יותר ומרגיש בודד פחות. וכך גם קורה לחדוה טרגר האורחת שלי הפעם. חדוה מדברת השתיקה וההשתקה. ועל הצורך לספר לדורות הבאים. נפלא להקשיב לה, היא מספרת בהתרגשות ובכנות. יחד איתה אני נשאב אל העבר שלה ושל יהדות רומניה כולה.

על השיר 'למרות הכול אני חי וקיים'

למרות הכל" אני חי וקיים, שיר שנכתב והולחן ע"י ד"ר חדוה טרגר, בהשראת כתיבת סיפורו של אברמל, ניצול שואה מטרנסניסטריה שברומניה. הסיפור נכתב ע"י חדוה, כהשלמת הצוואה לאימה, ניצולת השואה, שנפטרה לא מכבר, ומכון "יד ושם" נתן את חסותו להוצאת הספר. השיר עובד ע"י מקסים לוי, ומושר ע"י בני בר יהודה, איש קול ישראל וחדוה עצמה. 

עוד על חדוה ופועלה הציבורי

קבוצת הפייסבוק של הפודקאסט

בפרק זה יש לי, איתי אלטשולר, את הזכות לארח את הבת שלי בר מיה אלטשולר ולשוחח עימה בכנות על החוויות החיים שלה כבת להלום קרב שהבריא. בהקלטת הפרק היתה לי הזדמנות להקשיב לדברים שמעולם לא שמעתי, ולראות בפרספקטיבה מה זה להיוולד ולגדול לבית שחיים בו על הקצה, כפי שבר מיה הגדירה זאת, ואיזו סוג של שגרת חיים נוצרת בבית כזה. הפרק הזה דרש כנות ואומץ מצד שנינו ואני גאה לשתף אתכם בחוויה.

קבוצת הפייסבוק של הפודקאסט

אתר פרויקט היסוד החי

בפרק זה איתי אלטשולר מארח את ישראל שפייזר, איש טיפול בכל מאודו ובן לניצול שואה. ישראל ואני, איתי, נשוחח על האופן בו עיצבה השואה את חיו. ישראל יספר על ילדותו בצל הטראומה של אביו ואיך הוא למד להתמודד עם הפחד והכעס. ובמקביל הוא ישתף אותנו באיזה אופן לקחי השואה שירתו אותו בהתמודדויות שהחיים זימנו לו.

בפרק זה אספר על התוכניות שלי לעונה הקרובה ועל האפשרות שלכם המאזינים לקחת חלק בעונה זו בדרכים שונות.

קבוצת פייסבוק של הפודקאסט

אתר פרויקט היסוד החי

ללמוד עוד על היסוד החי ועל החיוניות ולשוחח עם איתי באתר היסוד החי
https://vitalelement.life   
להצטרף לדף הפייסבוק של האקדמיה לחיוניות
https://www.facebook.com/vitalelementacademy

לדברים רבים יש התחלה אמצע וסוף וגם לתהליך ריפוי. בסוף תהליך הריפוי הכאב והסבל אינם מגבילים את החיים ואינם עוד המנוע המרכזי בהם. ובכל זאת הם נוכחים כחלקים שווי ערך לחלקים אחרים בחיים ונמצאים עימם בהיזון חוזר. סיומו של מסע ריפוי מעלה תחושות מורכבות. מחד הדרך שנעשתה נחווית כחציית המדבר: ארוכה, מתישה, מפחידה וכן עתירה בהתגלויות של נווי מדבר בלב הכאב. מאידך בסוף המסע ישנה הרגשה שמדבר כולו נחצה בצעד, כשרגעים רבים נשמטים מהזיכרון ועיניים מביטות קדימה.

כל הסיומות מלוות בפרידה. יש שהפרידה קשה להם, יש המושכים את הפרידות כעומדים בדלת ומסרבים לעזוב ויש המקצרים אותן מאוד ועוזבים בחטף. אך במסע ריפוי הפרידה היא חלק אינהרנטי מהריפוי ונחווית פעמים רבות בקלות הולכת וגוברת. כשהמסע מגיע לקיצו הרשמי והבלתי רשמי הפרידה מבית יונה ומהשותפים לדרך היא עוד אחת המפרידות ונחווית ככזו. וככל פרידה גם בה יש מידה מסוימת של המשכיות.

בפרק הכמעט אחרון נפגוש את כל הרבעה בשיחת הסיכום ונגלה את מה שאולי ייחלנו לו ואולי ידענו אותו כבר זמן. ניראה שסיום הסיפור מבחינתנו, הוא רק עוד פרק מבחינת גיבוריו ברצף הרב ממדי של חייהם. והם בניגוד אלינו לא רוצים למשוך את הסופים אלא כמהים כסוסים לפרוץ בדהרה, אולי דהרה עדינה אל האחו הפתוח, אל החיים המלאים.

ונשוחח עם איתי על

• על פרידה ונשימה
• על פרידה והיצמדות
• על המשקל העודף המוטל כתפי הפרידה
• על Happy endings ועל סוגים נוספים של סופים

היסוד החי נמצא בכל: באבנים, במים, בעצים בחיות באנשים בקהילות ובכדור עצמו. שאדם שקוע בכאבו כאב שנולד מתוך הטראומה עיניו  וליבו  עיוורים להמיית היסוד החי סביבו שקולו שקט במיוחד.

עם ההבראה העננים מתפזרים והלב נפתח ומתרחב,  והאדם יכול להבחין ביסוד החי סביבו. אם הטראומה מלווה בחוויית בדידות וניתוק הרי שבהבראה יש מן החיבור. מגע של לב בלב עור בעור ויסוד חי ביסוד החי. יש יקראו לכך חמלה, יש יכנו זאת השתאות, יש שיתארו זאת כהתרגשות ואני חווה זאת כסוג של שקט אולי קול דממה דקה.     

בפרק הנוכחי נשמע איך אפרת וירון פוגשים את היסוד החי הסובב אותם ומה זה עושה להם ונשוחח עם איתי על:

• העיקרון היסוד החי בכל
• החלמה והיכולת לראות את האחר
•  על היסוד החי המשפחתי והקהילתי
• על השארת גאיה של  ג'יימס לאבלוק
• על  ניסים, רליגיוזיות, הרוחניות והיסוד החי

הרחבה
'לחיות את היסוד החי'- הספר
פרנץ רוזנצוויג*
השארת גאיה - (סירטון, אנגלית)
השארת גאיה - (טקסט עברית)

* סליחה לגבי אי-הדיוקים בפודקאסט לגבי הביוגרפיה של פרנץ רוזנצוויג

תהליכי החלמה מפוסט טראומה כוללים מרכיבים שונים של אינטגרציה. אם הטראומה עצמה מולידה פיצול, קיטוע וניתוק הרי החלמה כוללת איחוד, חבור ומיזוג. עד כה דברנו על אינטגרציה של העולם הריגשי , על השתלבות חברתית בעזרת מעגלי תמיכה ועל חיבור לשורשים כלומר חיבור בזמן אל העבר היותר רחוק . היום נדבר על התהליך האינטגרציה של האני שלפני הטראומה ושל האני הנמצא בתהליך ריפוי מתקדם. ניראה איך המחלים הופך להיות עשיר וחכם, מזקק את האיכויות מעברו ומצרף אותן לאיכויות שנולדו מהתמודדות עם הטראומה ונצברו בתהליך הריפוי.

הפעם ניפגש שוב עם רונית המצליחה לפרוח פריחה מלאה וניראה איך הסובבים אותה מבחינים בפריחתה קצת לפניה. נדבר עם איתי על:

• על האדם השלם הצומח מתוך הטראומה.
• על ההבדל בתהליך האינטגרציה בין נפגעי טראומת ילדות ונפגעי טראומה בבגרותם.
• על הקשר בין אינטגרציה לפרידה
• מתי המחלים מבחין ומודע לתהליכי השינוי שאפשר להגדירם כהבראה.
• על מבט הסביבה ותגובתה לתהליכי ההחלמה.

הרחבה
העץ הפרפר ולקחי השואה
כָּכָה סְתָם בְּפַשְטוּת טִבְעִית

ריפוי מפוסט טראומה בראש ובראשונה מורגש בזכות הפחתה בסימפטומים מהם סבלו המתמודדים. התופעה הזו מתרחשת לאורך מסע. אם בהתחלה אדם מיקד את תשומת ליבו והוטרד מסימפטום מסוים עם היעלמותו צפים סימפטומים אחרים הנעלמים בהדרגה או נחלשים עם התקדמות מסע הריפוי. 

במקביל להיחלשות הרעש הסימפטומטי צפה ומתבהרת המשמעות שבמסע ובתהליך הריפוי בכלל. המחלים מתחיל לגלות את הערך במאמץ שהשקיע במסע שלו והרווחים המפתיעים שזכה בהם מכיוונים בלי צפויים, כל אחד ואחד בדרכו המיוחדת. הוא רוכש בעלות על ההחלטות האמיצות שעשה בחייו בכלל ובמסע בפרט. בעלות המחזקת את ביטחונו העצמי ואת חוסנו בהתמודדות עם האתגרים העתידיים שהחיים יזמנו לו.

כשסוף המסע ניראה באופק, המחלים שואל את עצמו מה הלאה? הוא מחפש, ובדרך כלל גם מוצא, כיוון בעל משמעות אשר ישלב את ניסיונו ובחיים ובמסע בחיים המלאים שהאופק שלהם מתחיל להיפרש בפניו.

בפרק נפגוש שוב את ירון שחש הרבה פחות אבוד, ואסיר תודה על הגילויים שגילה במסע ובוא בזמן גבר עם תחושה של עתיד עם חלומות ועם תוכניות. ונשוחח עם איתי על:

• משמעות במסע והמשמעות בחיים
• סוגים שונים של משמעות 
• חיפוש משמעות לעומת התגלותה  
• שינוי בחיים לעומת רציפות והמשכיות  
• חיים מלאים, חיוניות וכיוון מטרה ומשמעות .

הרחבה
לחוות את היסוד החי – להודות לחיים – Gracias a la Vida
ללכת אחרי היעוד שלי  - סיפור יונה הנביא
כָּכָה סְתָם בְּפַשְטוּת טִבְעִית

לכל אדם יש חיים שלפני ואחרי. החיים לפני הנשואים ואחריהם, החיים לפני הטיול הגדול ואחריו. לכל מי שחווה חוויה טראומטית היא מהווה סוג של קו פרשת מים. מי שמאושש ספונטנית הי רק וי פרשת מים ולמי שלא מתאושש באמת היא סוג של סכר סוג של חומה. הטראומה היא לא פעם סוג של גרדום החותך את השורשים ומנתק רציפות והמשכיות.

חיבור השורשים והחזרת הרציפות להיסטוריה האישית הם חלק חשוב בהחלמה מפוסט טראומה. ובו זמנית הם מתאפשרים בשל ההחלמה. היכולת לחוות חיים מלאים קשורה בקשר בל ינתק ביכולת להיות נטוע בעולם ובעברו האישי והכללי.

ישנם סוגים רבים ומגוונים של שורשים. אין אדם החי בתלישות מוחלטת הלכה למעשה אך יש לא מעט אנשים שזו היא חוויתם הקיומית.

בפרק זה ניראה איך אפרת ושאולי  מתחברים לשורשיהם בדרך הכי אישית ואולי גם הכי כללית

ונשוחח עם איתי על:

• סוגים שונים של שורשים
• דרכים שונות לחיבור.
•  על החשיבות השורשים בתהליך הריפוי  מפוסט טראומה
•  ועל אילו שורשים כדי לוותר ויש כאלה.
• וכן על תמיכת עמיתים כפי באה לידי ביטוי בסיפור בפרק זה.

הרחבה
העץ הפרפר ולקחי השואה
עוצמה נשית היא להודות לחיים להודות על מה שיש

אנשים הסובלים מפוסט טראומה נוטים לנתק את עצמם ממעגלי התמיכה הסובבים אותם. הם חשים שזר לא יכול להבין את החוויות שלהם. הם מחפשים הבנה בקרב אנשים שעברו טראומה דומה. לעיתים הם זוכים להבנה אך לא בהכרח זוכים לתמיכה.

תחושת הזרות מעמיקה יותר ויותר ככל שהחיים הופכים להיות יותר הישרדותיים.  אם אנשים "רגילים" עסוקים בבעיות השגרה, המתמודדים עם פוסט טראומה מרגישים שהם עסוקים רוב הזמן בדיני נפשות, עסוקים בשאלות של חיים ומוות, עסוקים בהישרדות.

היכולת לפרוץ את המצור הטראומה, היא שלב חשוב בתהליך ההחלמה. הלימוד של ביקוע החומה נעשה לאורך כל המסע הריפוי, ומסיבות מבניות של הפודקאסט בחרנו למקמו בשלב זה. החוויה של המלאה של תמיכה נחווית שכל הרשת  מעגלי התמיכה נטווית במלואה.

בפרק זה נענה  יחד איתי  אלטשולר על השאלות:

מהו מצור הטראומה?

מדוע מעגלי תמיכה כל כך חשובים לתהליך הריפוי?

אילו סוגים של מעגלי תמיכה קיימים?

מהי רשת תמיכה?

מהי תמיכה עצמית ולמי היא נדרשת?

הרחבה
עקרון העץ
https://www.vitalelement.life?p=2582#tree
טיפול בהורים מזדקנים - שחיקת בני 50+ - חיזוק מעגלי התמיכה
https://www.vitalelement.life?p=4723

בלוג היסוד החי
https://www.vitalelement.life/vital-element-project-blog/

להתיידדות עם הכאב יש פנים רבות ושלבים שונים. בפרק הקודם דיברנו על כאב הנולד בגילאים הצעירים ומעצב את רוב החיים הבוגרים. האפשרות להתיידד עם הכאב למי שחוו טראומת ילדות אפשרית רק אחרי שהשלימו, רכשו והפנימו – לפחות באופן חלקי - כישורים המיומנויות שהוחסרו בילדות. 

מי שחווה טראומה מטלטלת בבגרותו צריך רק להיזכר בכוחות במשאבים וביכולות שהזינו אותו בימים ובשנים שקדמו לטראומה כדי להתיידד עם כאבו האישי, להתרחב ולהמשיך הלאה.

למי שחווה טראומה יש צורך עז לחזור ולספר את סיפורו בסביבה שתבין את מה שעבר עליו מתוך ניסיון אישי. מימושו של הצורך גובה בדרך כלל מחיר כבד של חוויה מחודשת של הטראומה כשהגוף לא מבחין ממש בין מציאות לבין הסיפור.
השחזור לא בהכרח מסייע בתהליך ההחלמה לפעמים ההפך הוא הנכון. חלק מתהליך ההחלמה היא היכולת לשתף  את סיפור בקבוצה המבינה כאב מהו, אך לא נדרשת לפרטים ולשחזור כדי להיות ולתמוך.

בפרק  הזה בהקשיבכם לסיפורים של רונית וירון, הצעירים בחבורה, שאלו את עצמכם מה הם בוחרים לספר ומה הם משמיטים? והאם מה שהם בוחרים לא לספר הוא מתוך הימנעות וחשש או מתוך יכולת לראות תמונה רחבה יותר? 
בנוסף שימו לב איזה תפקיד יש לקהל המאזינים. האם הם באמת רק קהל או שהם למעשה גם שחקנים חשובים בסיפור?

בשיחה עם איתי נדבר על :

• פחד ואומץ.
• סוגים שונים של אומץ.
•  המשותף שבין תקיפה מינית וטראומה צבאית ועל הספר הקנוני טראומה והחלמה.
• היזון חוזר בין המינים לעומת מלחמת המינים. 
• יחסים של היזון לעומת יחסים היררכיים, יחסים של כוח והקשר שלהם לחיוניות.

הרחבה
פוסט טראומה פוגעת במעגלים הכי אהובים (תופעה מדבקת)
https://www.vitalelement.life?p=4890

להבריא מהלם קרב זה אפשרי - סוף לפוסט טראומה: ראיון עם איתי אלטשולר ברדיו מורשת  בעקבות הסיפור של איציק סעידיאן
https://www.vitalelement.life?p=4874