"ימצאהו בארץ מדבר" - האם שבח הוא לה' על שדאג למלא חסרונו של העם במדבר או שמא לישראל הוא, שנענו לה' לקבל תורתו במדבר ברוחני של העולם? במהלך השיעור נעסוק בשאלה זו ובמערכת הגומלין בין ישראל לאביהם שבשמיים.

בפרשיות האחרונות של התורה אנו עדים לפרדתו של מנהיג. בנאומו האחרון משה מצווה את בני ישראל בעוד שתי מצוות - הקהל וכתיבת ספר תורה. גם במצוות אלו, יש מן הפרדה. משה רבנו רוצה בסוף מעשיו לחזק את הקשר של עם ישראל אל התורה ע"י מצוות אלו. הכתיבה של ספר תורה אישי, וכן המעמד הנשגב של העם העומד כולו ומקשיב לדברי התורה, בונים אצל האדם חיבור רגשי וקשר אל התורה.

"כִּי הַמִּצְוָה הַזֹּאת אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לֹא נִפְלֵאת הִוא מִמְּךָ..." נחלקו הראשונים מהי המצווה עליה מדברת הפרשיה, התשובה או כלל התורה. לאור ביאור הפרשייה על פי שתי הבנות אלו אנחנו לומדים על זמינות התשובה, קרבת התורה אל ליבנו ומשמעותו של הוידוי בפה.

על פניו, נראית פרשתנו פרשה קשה, תיאור מעמד הקללה והתוכחה הארוכה והמפורטת. מה בכל זאת יכולה הפרשה ללמדנו על אחריות כלפי עם ישראל? על אמונה? ועל שמחה והזדהות בעבדות ה'?

בפרשה נמצא איסור הבאת עמוני ומואבי בקהל ה'. התורה מנמקת את האיסור בסיבה-"על דבר אשר לֹא קדמו אתכם בלחם ובמים בדרך בצאתכם ממצרים". מאחר שעמון ומואב הם אנשים כפויי טובה הקב"ה לא מאפשר להם להדבק בעמו. האם יש עוד מידות שהן אבן יסוד של עם ישראל?

בפרשתנו מופיעה פרשייה העוסקת בכשפים. התורה מכנה את כל אותם מעשים מאגיים תועבת ה'. מהי חומרתם של מעשים אלו שככה נקראו? מה ההבדל בין גילויי העתידות הללו לבין הנבואה? התשובה נעוצה בדרישה מהאדם לתיקון עצמי ואחריותו על גורלו.

בפרשתנו מופיעה פרשייה העוסקת בכשפים. התורה מכנה את כל אותם מעשים מאגיים תועבת ה'. מהי חומרתם של מעשים אלו שככה נקראו? מה ההבדל בין גילויי העתידות הללו לבין הנבואה? התשובה נעוצה בדרישה מהאדם לתיקון עצמי ואחריותו על גורלו.

מעלתם המיוחדת של עם ישראל נלמדת מפסוק בפרשה - בנים אתם לה' א-להיכם. בשיעור נראה את המשמעויות השונות שנתנו חז"ל למעלה זו, וכן את ההקשר בפסוק למצוות לא תתגודדו.

הפרשה מדברת על היחס בין ארץ ישראל לארץ מצרים - ההשגחה הבלתי פוסקת על הארץ התלויה בחסדי ה'. באמצעות הבנת ערך התלות בקב"ה, ניתן ללמוד מפסוקים אלו יסוד חשוב על משמעותה ואופייה של ארץ ישראל כארץ אשר "תָּמִיד, עֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בָּהּ".

מצוות אהבה ויראה שזורות לאורך הפרשה. במעמד הר סיני עם ישראל מבקש ממשה שהוא ידבר יתווך ביניהם לבין הקב"ה, ובכך לכאורה מעדיף את מידת היראה על מידת האהבה. בשיעור נראה את המשמעות של העדפה זו, ומה היחס הנכון בין מידת האהבה והיראה.

ספר דברים סובב סביב אחד השלבים החשובים ביותר בהתפתחות עם ישראל - הכניסה לארץ. תוכחותיו של משה והמאורעות שהוא בוחר לציין, כולם קשורים לארץ. אם כן, מדוע מזכיר משה בפרשתנו את אירוע מינוי השופטים? התשובה נעוצה בקשר שמעלה המדרש בין ארבעת לשונות ה-"איכה" המופיעות בתנ"ך, ובין השאר גם בפרשתנו.

בפרשה כתובים דיני רוצח. בימים בהם שפיכות הדם רבה בארצנו יש להעמיק בנושא. בכדי להבין את השייכות של דיני רוצח לרצף הפרשיות המדברות על ארץ ישראל, יש להעמיק במשמעותה הרוחנית של שפיכות דמים. מה הקשר בין טומאה לשפיכת דם? ואיך הדברים מתקשרים אל ימי החורבן בהם אנחנו נמצאים?

השיעור עסק בחידושים שהתחדשו בפרשת נדרים: כוחו של הדיבור האנושי, יכולת ההפרה וההתרה ובעיקר בחידושו העקרוני של ר' עקיבא מהפסוק "אישה הפרם וה' יסלח לה".

משה מבקש מהקב"ה שימנה לו ממשיך שיהיה לעם ישראל מנהיג ורועה על אף העצמאות שהעם מקבל עם כניסתו לארץ. אך מדוע דווקא יהושע נבחר להיות המנהיג הבא של עם ישראל? ומדוע היה צריך שדווקא הקב"ה יבחר בו ולא לתת לעם למנות אותו עליהם?

בברכותיו של בלעם עם ישראל מוצג באופן ייחודי בתורה - "הֶן-עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן, וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב" , "מַה-טֹּבוּ אֹהָלֶיךָ, יַעֲקֹב; מִשְׁכְּנֹתֶיךָ, יִשְׂרָאֵל". מה פשרם של כל אותם תארים ייחודים בהם מתאר בלעם את ישראל? מה הם מלמדים אותנו על עמנו?

בשיעור נבחן את פעולתם של שני אובייקטים בעלי השפעה המופיעים בפרשה - נחש הנחושת ואפר פרה אדומה. באיזה אופן הנחש מרפא והאפר מטהר? מדוע הנושא את האפר נטמא? ומדוע נבחר הנחש שבאופן טבעי ממית, להיות החפץ שיביא רפואה?

"אם כמות כל האדם ימתון אלה...לא ה' שלחני", מה פשרה של תגובתו החריפה של משה? במה שונה חטאו של קרח מחטא העגל בו משה נשא תפילה לרחם על החוטאים? התשובה נעוצה בעומק הטענה של קרח ועדתו.

מדוע על המרגלים לבדוק את טיבה של הארץ? לעומת הצורך הצבאי לבדוק את העם היושב עליה ואת ביצורי החומות, הצורך בבדיקת הפירות וטוב הארץ נראה מפליא. נראה, כי התשובה טמונה בדברי הגמרא בכתובות על נתינת פירותיה של ארץ ישראל לפני דור של גאולה.

בפרשה רואים ניגוד גדול מאוד בין תחילת הפרשה שבה בני ישראל צדיקים לסוף הפרשה שבה יש הרבה חטאים של העם לכאורה אין בזה שום היגיון כי הם צדיקים. למה זה השתנה?

חז"ל עונים שעם ישראל בורח מהר סיני כתינוק הבורח מבית הספר ומדייקים את זה מזה שכתוב ויסעו ולא ויסע כמו שכתוב כשהם הולכים מים סוף מה שמעיד על כך שלמרות שה' אמר להם בשתי הפעמים לנסוע אצלנו הם בורחים ושם משה צריך להסיע אותם.

בשיעור הרב הקיף את הנושא של ברכת כהנים המופיעה בפרשתנו. הרב התחיל מביאור המושג הכללי של ברכה, ובין השאר הרב דיבר על החשיבות הרבה של הברכה בסיפורי המקרא וכן המהות והאופן שבו היא פועלת, כתפילה של אדם אחד על רעהו. לאור זאת, הרב ביאר את השורשים שבזכותם יכולים גם כהנים הדיוטים להשפיע בברכתם על האחר, קדושתו של אהרון ואהבת ישראל ששרתה בו, אותם ירשו. הרב הוסיף וביאר בהרחבה את תוכנה של ברכת כהנים העוסקת בשלום והארת פני ה'.