מהו סוד "מעשה מרכבה" על פי הרמב"ם, וכיצד הוא מתחבר לחוקי הטבע? האם האדם מופעל לחלוטין על ידי שרשרת כוחות עליונים, והיכן נותר מקום לבחירה חופשית? 

בשיעור זה נחקור את תפיסת הרמב"ם המזהה את המלאכים כפועלים בבריאה מבפנים. מתוך התבוננות במבנה ההיררכי המוליד בנפש אהבת ה' ויראתו, נציג את המתח הקיומי העולה מתלותנו במערכות אלו. ראשי פרקים אלו ישמשו עבורנו כתשתית מחשבתית הכרחית לבירור עומקה של סוגיית הבחירה החופשית.

לאור החזון הארצי שהרמב"ם נותן למשיח, נשאלת השאלה מה הרמב"ם היה חושב על הציונות ומדינה חילונית? ראינו בשיעור הקודם שהראשונים נטו להשגיב יותר ויותר את ימות המשיח, דבר שמסביר חלק מההתנגדויות. אם המשיח כזה נשגב איך הוא יכול להיות חילוני? והאם ניתן להביא גאולה נשגבת בידיים? העניין הוא ששאלה זאת היא לא רק שאלה של העבר- מדוע לא מקימים סנהדרין למשל? 

מהצד השני מה יאמר החילוני על המשיח הדתי? מה הצפיה למשיח גורמת לשיטתו?

מה קרה ליסוד המשיח בדורות שאחרי הרמב"ם? אם הרמב"ם מדבר על משיח מעשי ע"י שאיפה לחכמה, נראה שלכאורה אין הדבר מוסכם בראשונים. מהראב"ד בהשגות והרמב"ן שמדברים על "והשבתי חיה רעה" ועל משיח ניסי, עד התגובות לציונות נשמע ציור אחר של משיח. מה שורש המחלוקת? ולמה כזה קשה לראשונים (ולעם ישראל) לקבל את דברי הרמב"ם?

דעת הרמב"ם לגבי א"י היא תמיד נתונה לוויכוח. חוסר מניין ישוב ארץ ישראל במניין המצוות מעורר סימני שאלה. אך לאור מניין המשיח כאחד מהעיקרים- מה כן נוכל ללמוד בדעת הרמב"ם ביחס לישוב הארץ וגאולת ישראל.

הגענו לימות המשיח. העיקר של המשיח נראה מאוד יחודי בתוך העיקרים, שכולם סובבים סביב הא-לוהות. אחד מתיאורי המציאות הוא שלישראל יהיה משיח. מה העיקר הזה אומר ולמה הוא עיקר? והאם הוא קשור לנבואה?

בשיעור זה נמשיך ונסיים את עיסוקנו בעיקר הגמול בסדרת העיקרים של הרמב"ם נשווה את גישתו של הרמב"ם לשיטות נוספות בראשונים ונראה את הרעיון שמציע בדבריו הרב שג"ר.

איזה גמול יש בעולם הזה שהרמב"ם אומר עליו שהכל נעשה בצדק? הרב עסק בהסברם של הוגים מודרניים כמו לייבוביץ' לעניין הגמול בדעת הרמב"ם, ומשמעות השואה לעיסוק בשאלת התערבות ה' במציאות.

הרמב"ם בעיקרים מסביר שהגמול הוא בעולם הבא, ובמקום הפסוקים על של והיה הביא מחני נא מספרך. למה לא הביא את הגמול של והיה? איזה גמול יש בעולם הזה שהרמב"ם אומר עליו שהכל נעשה בצדק? האם יש משמעות לתפילה כגמול? והאם הרמבמיסטים צודקים שתמיד שיקרו לנו?

הרמב"ם חילק בין ידיעה לבין השגחה בשני עיקרים שונים. מדוע עשה זאת? מה יש ללמוד מעיקר הידיעה אם אין השגחה? הרב סקר כיווני חשיבה מבוססים על דברי הרמב"ם במקומות שונים עם התייחסות מהוגי העת החדשה.

מדוע הרמב"ם מפריד בין ידיעתו של ה' לבין סוגיית השכר והעונש? וכיצד ייתכן שהבורא יודע הכל גם כשנדמה שהעולם כאוטי ומופקר? 

בשיעור זה, הפותח את החטיבה השלישית של עיקרי האמונה, נחקור את היחס המורכב שבין ידיעה, השגחה לגמול. ננתח את "עזות הפנים" הפילוסופית המנסה להגדיר את תודעת האל, ונעמיק בתפיסה לפיה הידיעה האלוהית שונה מהותית מזו האנושית. מתוך בירור פילוסופי זה נחשף למשמעות הקיומית של אמונתנו, המעניקה שקט נפשי וביטחון שהמציאות לעולם אינה מופקרת.

הרב עבר לעסוק בגישת הרמב״ם בנושאים הקשורים לעיקרים, בהתבוננות במושגים מרכזיים בשיטתו לאור לימודנו. 

הרב עסק בקטעים סותרים בדעת הרמב״ם בהקשר היראה.

מראי מקומות חשובים (כי לא היה דף): הלכות יסודי התורה פרק ב איב, ספר המצוות מצווה ד, הלכות תשובה פרק י, מורה נבוכים ג, מה, מז.

על אף ההבדל הגדול התפיסות וברעיונות בין גדולי ישראל הללו, ישנם הרבה קווי דמיון. הרב עסק בנקודות המפגש בנושאים שונים בין הרמב"ם לר' נחמן, ומה מייחד אותם לעומת שאר חכמי ישראל.

אחרי שראינו את הקבעון שהרמב"ם קובע את דברי התורה, נפגשנו עם השאלות שצצות עליה. החל ממצוות בטלות לעתיד לבוא ועד מעמד האישה בימינו. האם באמת התורה לא משתנה? ומה יחסנו לשינויים בהלכה לעומת המציאות שלנו?

כיצד ייתכן שהתורה נצחית אם מצוות מסוימות, כגון הקורבנות, נועדו להתמודד עם מציאות היסטורית שכבר חלפה? והאם טבע האדם באמת מתקדם ומשתנה עם הדורות? 

בשיעור זה נעמיק בסתירה לכאורה במשנת הרמב"ם בין נצחיות התורה לבין הרקע ההיסטורי של טעמי המצוות. נבחן גישות שונות ליישוב החקירה, החל מקביעותו של היצר וההיסטוריה כתנועת סינוס, ועד למבנהו הבסיסי והקבוע של העולם.

בהמשך לשאלות משבוע שעבר, הרב עבר לעסוק בשתי נקודות מרכזיות בעיקר זה: תפקידם של חז"ל כמעבירי המסורת, והאיסור לומר שיש מילה שהוספה לתורה שבכתב לאחר מכן. האם היסודות וההסתכלות של הרמב"ם עליהם מוסכמות? ומה רצה הרמב״ם ללמד אותנו?

לדף המקורות - https://drive.google.com/file/d/1L9DigalibGIoO38P85JrxFPKuLm-So0Y/view?usp=sharing

הרב עבר לעסוק בעיקר השמיני תורה מן השמיים. במבט ראשון העיקר הזה אמנם נראה פשוט. אמנם בהתבוננות בכתבי הרמב״ם עולות שאלות רבות. מה חלוק עיקר זה מנבואת משה?מה כלול באמונה זו לשיטתו? ולמה הפסוק שממנו נלמד עיקר זה הוא מקורח?!

לדף המקורות - https://drive.google.com/file/d/1fntolHj52y7G8iDcPsUny7Uwd04qyaVz/view?usp=sharing

הרב דיבר על שתי הסתכלויות על משה רבנו שהלכו והקצינו עם המודרנה. משה נמדד כמנהיג דגול? או שמא כמקובל עצום שלא קשור לעולם מרטב מעלתו וקרבתו לה'? ואיך הציונות שינתה את ההסתכלות?

לדף המקורות - https://drive.google.com/open?id=1AN32yP11nEbGCYgCZ1l5S1xm0r09jbqE

הרב עבר לעסוק בעיקר השביעי נבואת משה רבנו. ניכר מספרות הרמב״ם שהוא העניק משמעות רבה לנבואת משה, שעצם השיתוף שלו עם שאר הנביאים הוא שיתוף ה'. מדוע? מה כה מיוחד בנבואת משה? ואיך זה קשור לכרובים?

לדף המקורות - https://drive.google.com/open?id=19PLRpJI92hCxqlkcs0jiim2pC3F5wex7

הרב הציע כיוון לחשיבות הדמיון הגבורה אצל הנביא והיותו קשור למדיניות. בני האדם הנעלים מבינים איך להנהיג את העולם כמו שהיה מתגלה עליהם. הגילוי הזה הוא עיקר המחלוקת עם הפילוסופים. לאחר הרב הראה איך הקשר בין היחסים האלו המשיכו לאחר מכן.

לדף המקורות - https://drive.google.com/open?id=1HMxHyJ3Zz5wuPlfrT3m0CSJAoRzqzMts

הרב החל בסקירה בדעת הרמב״ם בנושא הנבואה. הרמב"ם כותב שאנחנו מסכימים עם דעת הפילוסופים בנובאה שצריך לעבור תהליך שכלי להגיע, רק שהוסיף תנאי שהקב"ה לא ימנע מהאדם ההוא נבואה. למה להסביר כך, ולא כמו דעת ההמון? ולמה הרמב"ם במקומות אחרים כן מביא טעמים טבעיים ללמה אדם מסויים לא קיבל נבואה?

לדף המקורות - https://drive.google.com/open?id=1JgG3AHV1SZqtkyKZVVm6L25888suP6Iq