בשיעור נעסוק בזמני היום בהלכה. בתחילה נעמוד על תחילת היום - עלות השחר והנץ החמה, וכיצד הזמנים הללו משתנים לאורך השנה. מכך נלמד על הנפקא מינות השונות לעניין תפילה, שבצבא אנו עלולים להיתקל במורכבויות בנוגע לכך. בהמשך השיעור נכיר במחלוקת בין הגר"א למגן אברהם לגבי חלוקת השעות הזמניות. לאחר מכן נעסוק בתפילות מנחה וערבית ומתי כדאי להתפלל אותן בצבא. לבסוף נלמד על דיני נטילת ידיים.

בשיעור נמשיך לעסוק בהלכות שבת הרלוונטיות במיוחד במחנה - הלכות עירובין. בתחילה ניגע בצורת הפתח ובפרצה העלולה לפסול את העירוב, ואז נעבור ללמוד את ההתנהלות במחנה כאשר אין עירוב כלל. נפתח את השו"ע ונראה כי יש אפשרות לטלטל חפצים ממקום למקום, למרות שהדרך עוברת דרך רשות אחרת - ע"י הנחה במקום פטור.

בתחילת השיעור נמשיך לעסוק בהלכות מלחמה; המשנה במסכת עירובין מונה ארבעה היתרים במחנה, ומהם נגיע עד למסקנה להלכה שיש לה נפקא מינות גם למחנות הצבא שעל הגבול בימינו אנו. בפרט נעמוד על ההיתר לגבי נטילת ידיים לפני הסעודה, על המצב כיום של הפירות, אם הם טבל, דמאי או מתוקנים (תלוי מהיכן לוקחים), ולבסוף נראה כי יש היתר ללכת 4000 אמות מחוץ למחנה אע"פ שלא עשו עירובי תחומין.

בשיעור נלמד מתוך המקרא על הציווי לקדושת המחנה. הרמב"ן מסביר שהתורה מצווה אותנו לזהירות גבוהה במחנה מלחמה, כי אז החטא מצוי יותר. ועוד, שיש מצוות ייעודיות למחנה, במטרה לשמור על קדושתו ואחדות הלוחמים. לאחר מכן, נלמד מתוך תשובה של הרב אלישיב לרב שילת לגבי עשיית צרכים קטנים קרוב למחנה, וגם נראה את תפיסתו לגבי מלחמת יום כיפור, אם היא מלחמת מצווה או לא.

בשיעור נמשיך ללמוד מתוך מאמר הרצי"ה 'למצות הארץ'. תחילה נלמד על החיוב המוטל על כל יהודי לצאת למלחמה לעזרת ישראל, וניגע בסוגיית החיוב המוטל אף על נשים במלחמת שבעת העממים. משם נברר את העניין של הליכה למלחמה תוך ביטול לימוד תורה. לבסוף נלמד מתוך המאמר על כך שחיי עולם וחיי שעה - תפילה ולימוד תורה - יכולים להיות כאחד, ומצב זה הוא המקדש את שמו של רבש"ע.

בתחילת השיעור נעמוד על יחס הרצי"ה למלחמת כיבוש ארץ ישראל. לאחר מכן נמשיך בלימוד מאמר הרצי"ה "למצות הארץ", שם כתב שאנחנו באמת נלחמנו והצלחנו וכן צריך להמשיך, אבל ד' הוא הנותן לנו כח לעשות חיל, ולא עוצמתנו הצבאית בעצמה.

בשיעור נלמד מהמאמר 'למצות הארץ' של הרצי"ה, שישנן שתי סיבות עיקריות ליציאה לצבא: מצד חיי שעה, שכאשר לומד תורה נפגש עם מצב בו יהודי נמצא בסכנת נפשות, אין ללמוד תורה ולעמוד מנגד. לפיכך, על אחת כמה וכמה שכאשר מדובר בסכנה לכל עמ"י, חובה לצאת להילחם. ומצד חיי עולם, ש"מצוות יישוב הארץ שקולה כנגד כל המצוות" והינה מצווה דאורייתא לכולי עלמא, בעלת עדיפות על פני מצוות אחרות.

בשיעור נראה את דברי הרב קוק שמעודד את העלאת הגוף לרמה רוחנית גבוהה על ידי אימוני הגוף.

נראה שהרב קוק לא חוזר בו, למרות שהרבה התנגדו לרעיון הזה, כי הוא אמר שלא משנים בגלל מורא בשר ודם.

בנוסף נראה שהרב קוק דיבר על הקשיים הרוחניים והגשמיים שיהיו לפני הגאולה, ושהם יסמנו לנו שהגאולה קרבה.

בשיעור נראה את גישת הרב קוק לקיבוץ הגלויות; שההתכנסות בארץ לא מקטינה את תרבות עמ"י שהתרחבה ב2000 השנים האחרונות, אלא היא מהווה שינוי חיובי בעם, ושעם ההתקרבות לגאולה, סגולת אחדות העם תתחזק, אע"פ שלעיתים נראה כי עמ"י מפורד. אם כן, כיצד בונים את האחדות? ע"י כך שכל אחד יחשיב עצמו "כשיריים לגבי כנסת ישראל", ע"י ראיה כללית של לקיחת אחריות.

בשיעור נעסוק בספר "אם הבנים שמחה" שמביא דרשות חז"ל המלמדות שעמ"י עלול להתרחק מרבש"ע, אבל ההתרחקות תהיה חיצונית להם. אמנם נתבע מעמ"י לגלות את קדושת ישראל ע"י קיום תורה ומצוות, אבל קדושתם הינה פנימית סגולית, והינה בלתי תלויה. בסוף השיעור נלמד מאורות התחיה, על הצורך בשני סוגי אנשים; זרע אדם העוסקים ברוח וזרע בהמה העוסקים בגשמיות. כיום בא"י, עמ"י זקוק לאנשי רוח המרוממים את העם.

בשיעור נעסוק במכתבים שונים של רבנים גדולים מרחבי אירופה המגיבים לתנועת הציונות. בתחילה נראה את נימוקי הרבנים המתנגדים לציונות; הן בגלל החילוניות והן בגלל שלוש השבועות. לאחר מכן נראה את שיטות הרבנים הרואים בחיוב את השיבה לארץ, ואת דחיית נימוקי הרבנים המתנגדים. לבסוף נעסוק בפריחת הציונות הדתית בימינו אנו, ובכוחה האידיאולוגי.

באמצע המאה ה19 החלה התעוררות לאומית גדולה, וקמה תנועה שנקראת "חובבי ציון".

גדולי ישראל נקראו לשאלה "כיצד להתייחס לעלייה הזו, שמורכבת ברובה מאנשים שאינן שומרי תורה ומצוות?"

בשיעור ראינו התייחסות כללית של רוב הרבנים באותו דור שנקטו יחס חיובי דווקא לעלייה שמורכבת מכל העם.

האם חזרת עם ישראל לארצו נעשית בידי אדם או בידי שמיים?

בשיעור נראה את שיטת הרמב"ן שמונה זאת בתור מצוות עשה לכל אחד, את שיטת הרמב"ם שלשיטתו זה הכשר מצווה ויש קדושה לשבת בארץ, ואת שיטת ריה"ל שקדושת עם ישראל תלויה בארץ ישראל, ושאין שכינה נגלית אלא בארץ ישראל.

נעסוק בשלוש השבועות שלכאורה אומרות לא לעלות עד שה' יחליט, ונסביר למה לא צריך להבין אותן כפשטן.