בפרק האחרון של 'מפסח לעצרת' נתבונן מלמעלה על התהליך אותו אנו עוברים במהלך שבעת שבועות הספירה, מקרבן העומר עד למצוות מתנות עניים, החותמות את פרשיית העומר והקציר בפרשת אמור. האם מתנות עניים הן מצוות צדקה 'רגילות'? מה הקשר העמוק בינן לבין שבועות הקציר, ואיך כל זה מתחבר לימים הלאומיים במדינת ישראל שנקבעו כולם במסגרת התקופה שבין פסח לעצרת?

לקראת חלקה האחרון של הספירה, נחל להתבונן בעניינו של חג שבועות, שקרבן שתי הלחם עומד במרכזו. מה משמעותו של הקרבן? מה היחס בינו לבין קרבן העומר ומדוע רק לאחריו מותר להקריב מנחות מהתבואה החדשה?

האם ספירת העומר היא מצווה אחת רצופה, או שהספירה בכל יום נחשבת למצווה בפני עצמה? על השיטות השונות בהבנת דעת בה"ג, קטן שהגדיל במהלך ימי העומר ומנהג התימנים בנוסח הספירה ביום האחרון.

בפרק זה נצלול לדיונים שונים הנוגעים למהותה של מצוות הספירה: האם הספירה היא אמירת נוסח בעלמא או מעשה של מנין וחשבון? מה דינו של האדם הסופר בלי להבין את תוכן הספירה, והאם ניתן לספור 'ספירת ספק' במקרה בו לא יודעים באיזה יום נמצאים? נעמיק בשאלות אלו ושאלות נוספות מתוך זיקה לתפיסות היסודות שהעלינו בפרקים הקודמים בנוגע למהותה של המצווה.

בפרק שלנו נחל לעיין ביסודות ההלכתיים של מצוות ספירת העומר: מדוע קבע הרמב"ם את דיני ספירת העומר בספר עבודה ולא בספר זמנים והאם מצוות ספירת העומר בזמן הזה היא מן התורה? מדוע חייב הרמב"ן נשים במצוות ספירת העומר ומה נקודת המחלוקת שלו עם הרמב"ם בנושא?

פסוקי התורה המצווים על ספירת העומר מעלים כמה שאלות יסודיות: מה משמעותה של הספירה ולאן היא מובילה? מה היחס בין הספירה בפרשת אמור לספירה בפרשת ראה, ומה ניתן ללמוד מהדמיון, וגם מהשוני, בין מצוות ספירת העומר למצוות ספירת שנות השמיטה והיובל בפרשת בהר?

את מנחת מהעומר מביאים דווקא מתבואת ארץ ישראל. מדוע נקטה המשנה בכלים דווקא דוגמא זו כדי לאפיין את קדושתה של ארץ ישראל? מה משמעותו של איסור חדש בחו"ל על פי זה, ומה עומד מאחורי טענתו של הב"ח בנוגע לתבואת נכרי בחו"ל? וגם, האם קרבן העומר הוא קרבן השייך למערכת הקרבנות של חג המצות, או שהוא קרבן של ט"ז ניסן, בלי שום קשר לפסח?

יום טז בניסן הוא יום הקרבת קרבן העומר, וגם יום היתר איסור האכילה מהתבואה החדשה. מה היחס בין הקרבן לבין האיסור? האם איסור חדש תלוי בזמן או בהקרבת הקרבן? מי מהם תלוי בארץ ישראל ומה דין האיסור בזמן הזה בו לא מקריבים את קרבן העומר? לפניכם הפרק הראשון בענייני העומר ואיסור חדש, שבו נחל לצלול לפרשייה המופלאה של 'ממחרת השבת' בפרשת אמור.

המשך העיון בהבנת אופיה של קדושת ירושלים: האם קדושת ירושלים מתפשטת מהמקדש, או מתנקזת אליה ממרחבי ארץ ישראל בכלל? מה הקשר בין דרשת 'עיר שעושה את כל ישראל חברים' להבנת אופיה של קדושת ירושלים?

על פי המשנה במסכת כלים, לירושלים מעמד עצמאי של מקום מקודש. מה אופיה של קדושת ירושלים? מנין היא נובעת? האם קדושת ירושלים נובעת מהתפשטות קדושת המקדש בלבד, או שיש לה גם משמעות עצמאית? עיון במספר הלכות הנוגעות לירושלים, חלקן גם בימינו.

בפרק זה נמשיך לעיין בשאלה מה ההשפעה ההלכתית של כיבושי צה"ל. נראה שוב את הקשר העמוק הקיים בשיטת הרמב"ם בין מעמדה ההלכתי של ארץ ישראל לבין העם היושב בה, ולהפך, ונעמוד מתוך כך על שיטתו העקרונית של הרמב"ם בסוגיה, כפי שהבינוהו כמה מפוסקי זמנינו ובראשם הציץ אליעזר, שמסקנתו הלכה למעשה בסוגיה זו מפתיעה ומחודשת.

מה המעמד ההלכתי של שטחים שנכבשו על ידי צה"ל במלחמות העצמאות וששת הימים? האם העובדה שהשטחים נמצאים תחת ריבונות יהודית מספיקה בכדי להחיל את קדושת הארץ על המקום? האם קדושת הארץ בכלל, מצריכה פעולה הלכתית של 'הקדשה', או שהקדושה נובעת ממילא, מעצם העובדה שעם ישראל יושב בארצו?

רבים מרגישים כי נוסח התפילה שהתקבל ברוב קהילות ישראל בימינו, בתפילת ערבית ושחרית של יום העצמאות, 'לא מספיק'. בפרק זה נעלה הצעות שונות שהוצעו על ידי רבנים וחכמים בני דורנו שיש בהם בכדי לייחד ולהעשיר את תפילות יום העצמאות, ולמלא את הנפש בהודאה גדולה לקב"ה על כל הטוב שעשה עם אבותינו ואיתנו. 

משהו מהדיון ההלכתי על אמירת הלל ביום העצמאות ויום ירושלים. מה ההבדל בין הלל 'על כל פרק ופרק' להלל 'על כל צרה וצרה' והאם יש צורך בתקנה מחודשת של הרבנות הראשית בכדי לחדש אמירת הלל בימינו? ומה הקשר בין פסוקי 'וכי תבואו מלחמה בארצכם' לבין שאלת אמירת ההלל בזמן הזה? 

פסוקי 'וכי תבואו מלחמה בארצכם' 'והרעותם בחצוצרות' נאמרים בסדר המיוחד של ליל העצמאות. האם נוכל לראות את הצפירה ביום הזיכרון, כמבטאת משהו מתרועת החצוצרות ההלכתית של התורה? מה מזכירה לנו הצפירה, וכיצד היא מובילה אותנו גם אל תוך השמחה הגדולה של יום העצמאות? 

מה הקשר בין חצוצרות המלחמה לחצוצרות של ימי השמחה? מדוע מנאן הרמב"ם למצווה אחת בלבד, ומה הקשר בין שתיהן לתרועת החצוצרות בכינוס העדה במדבר? עוד בפרק זה: על הסיבה העקרונית לפיה בזמן הגלות לא התקיימה מצוות תרועת החצוצרות בזמן הצרות, ועל הקשר העמוק בין החצוצרות ליום הזיכרון.

בפרק זה נעסוק בשני הסברים ליסוד המצווה של מלחמת עזרת ישראל מיד צר, הנוגעים לעמדה הנפשית היסודית המאפשרת את היציאה למלחמה וקשורה למהותו של יום הזיכרון, כיום בו אנו יוצאים מהמרחב הפרטי שלנו ונפתחים לחלל הציבורי הרחב. 

בפרק זה נפתח את הדיון בשאלה מה עומד בסיס קביעת הרמב"ם כי מלחמת עזרת ישראל מיד צר מוגדרת כמלחמה מצווה, ונראה את המורכבות הקיימת בקישור המצווה לגדרי איסור 'לא תעמוד על דם רעך'. 

האם בימינו, אדם שלא רוצה לבשל ביום טוב עצמו, חייב לעשות עירוב תבשילין? מה מטרת התקנה – כבוד יום טוב או כבוד השבת? ומה נוכל ללמוד, מתוך סוגיית עירוב תבשילין, על היחס בין קדושת השבת לקדושת יום טוב בכלל? סוגיית עירוב תבשילין, מובילה אותנו לבחינת נקודת המפגש, הדומה והשונה, המתערבבים בבין השמשות שבין יום טוב לבין השבת.

חכמים מסמיכים את דין עירובי תבשילין לפסוקי פרשיית המן. מה הקשר בין פשט הפסוקים לבין דרשת חכמים, שנראית רחוקה כ"כ מהכתובים עצמם. על גישות שונות בביאור המושג 'אסמכתא' בדרשותיהם ההלכתיות של חז"ל.